אבירי האדוואן: המפגש פרק 19- דם של שד מלאכי

פרק 19: דם של שד מלאכי

"ג'ייק מה הוא עשה לך?" שאלה בפחד ג'יין, הוא היה נראה כל כך שונה.
"אני חושב שהגיע הזמן לנקום בגבריאל על כך שכלא אותי כאן, לא חושב?" שאל סמאל וצחק אחרי דבריו, "ג'ייקוב תביא אליי את רוס. הגיע הזמן שאני אגמור חשבונות ישנים."
דמעות ירדו מעיניה של ג'יין, היא פחדה כל כך מג'ייק. החבר ילדות שלה. כול הדברים שהם עברו ביחד, לא יכול להיות שהוא הבן של סמאל.
ג'ייק הנהן באיטיות והתקדם לעבר תא נוסף, הוא פתח אותו בעוצמה ומתוכו הוציא אותו, שיערו החום בהיר התבלגן, עיניו הכחולות איבדו את הניצוץ. חולצתו המכופתרת התמלאה בדם אדום סמיך, היה לו חתך בשפה והמון פצעי שטח בפנים ובגוף. הג'ינס שלו נקרע ונעליו היו הרוסות לגמרי, מלאות באבק.
"אבא!" קראה ג'יין,
"תעזוב אותו ג'ייק זה לא אתה!" קראה בבכי מר,
"עזוב אותו!" קרא איאן בזעם, הוא טלטל את הסורגים בחוזקה אך לא היה דבר. "ג'ייק אל תעשה את זה." לחש רוס ופלט מעט דם מפיו, הוא אחז במפרק כף ידו בחוזקה.
"אני אמור להיות ככה, זה היה הגורל שלי." קולו של ג'ייק היה שונה כל כך, הוא היה מפוחד. הוא פחד מסמאל, "לא. יש משהו שלא סיפרתי לך ג'ייק –" הוא אמר ולפתע הוא הכה את פניו של רוס בחוזקה ובאכזריות. ראשו נשמט לאחור והוא התמוטט על הרצפה. סמאל פלט נחירה והביט בבנו בגאווה.
"שחרר אותו!" קרא איאן ולפתע הסורגים נשברו לגמרי, גבותיו של סמאל התרוממו בהפתעה, איאן לא חיכה יותר מדיי וזינק עליו. סמאל הכה את פניו מספר פעמים, איאן לקח תנופה והכה את פניו של סמאל בחוזקה, ראשו נשמט לצד. הוא חייך ולסתו יצאה ממקומה, הוא הניח את כף ידו על הלסת השבורה והחזיר אותה למקום בקליק חזק.
הוא לא הרגיש כאב כלל, הוא אפילו לא מצמץ כשהחזיר את לסתו למקום. איאן רץ לעברו ובעט בבטנו בתנופה הוא נהדף מעט לאחור וצחק.
"אתה לא יכול להביס אותי." הוא אמר בעודו צוחק, איאן רץ לעברו במהירות והפיל אותו על הרגליים. סמאל הכה את פניו והוא נהדף לכיוונו של ג'ייק.
הוא הרים את מבטו וכשראה את ג'ייק התרומם במהירות, הוא היה מעל רוס באיום. לפתע זיק של ניצוץ הופיע כאשר ראה את איאן, הוא נהדף לאחור מאגרוף עוצמתי שקיבל מאיאן.
"עזוב את הבן שלי!" קרא סמאל ולפתע תחושת חנק הורגשה בגרונו של איאן, אצבעותיו מחצו לאט ובאכזריות את קנה נשימתו של איאן.
"עכשיו ג'ייקוב, חסל אותו!" פקד סמאל, ג'ייק התקרב אל חזהו של איאן. אצבעותיו של איאן ניסו להסיר את אחיזתו של סמאל מגרונו.
"ג'ייק!" קרא רוס,
"ג'ייק אני יודע איך אתה מרגיש כרגע, אתה מרגיש אבוד לגמרי. מפוחד." אמר בזהירות רוס, מתרומם לאט. סמאל הידק עוד יותר את אחיזתו בגרונו של איאן, "מהר רוס." הוא אמר חנוק לגמרי,
"אני ידעתי שאתה הבן של סמאל, פעם אחת שבאת אל ג'יין אני נתתי לך לשתות דם של אביר אדוואן, אבל לא סתם אביר אדוואן ג'ייק." הוא אמר והתחרט על מעשיו, ראו זאת על עיניו.
"לא!" קרא סמאל בזעם, "אני עשיתי משהו נורא. ג'ייק, אני נתתי לך חלק מהדם של איאן." הוא השפיל את מבטו, סמאל היה מודהם לגמרי, לפתע לורן הופיע מאחורי סמאל והשליך אותו מאיאן.
"אז מה זה אומר?" שאל ג'ייק, קולו נהיה יותר ויותר דומה עכשיו אל עצמו האמיתי, זה שג'יין הכירה.
"זה אומר שאתה בעל דם שדי ודם מלאכי, אתה חזק יותר ממה שנדמה לך ג'ייק. אתה לא משרת את סמאל, זה שהוא אביך זה לא אומר שהוא צריך להחליט על כל צעד שלך." אמר רוס וחייך,
"אתה ג'ייקוב מרטין." אמר בדגשה, דמעה נפלה על לחיו והוא הביט בג'יין, הוא התקרב אל התא שלה בזהירות, היא חייכה ודמעה נפלה על עיניה.
"ג'ייק." אמרה בהתרגשות, הוא מיד רץ אל התא שלה ושבר אותו לגמרי ללא מאמץ. סמאל לפתע הכה את פניו של ג'ייק באכזריות, הוא נפל על הרצפה, "עזוב אותו!" קראה ג'יין, סמאל הביט בה בפליאה.
"את המפתח." הוא חייך,
"לא!" קרא רוס, הוא רץ לעבר סמאל איאן רץ מהר יותר וזינק עליו. ג'ייק השליך לעבר איאן את חרבו הצחורה, הוא אחז ביתדה באוויר ונעץ את הלהב בחזהו של סמאל.
הוא נאנק מכאב, איאן הידק אחיזתו ביתד ונעץ את הלהב עמוק יותר. סמאל הניח את אצבעותיו על הלהב והתכוון לשלוף אותו מחזהו.
רוס מיד רץ לעבר ג'יין וחיבק אותה בפחד, הוא הידק את חיבוקו והיא בכתה על כתפו. הם התנתקו והביטו במה שקורה. לורן אחז בכפות ידיו של סמאל בכדי שלא ינסה לשלוף את הלהב.
"עכשיו ג'ייק!" קרא איאן, ג'ייק לקח נשימה עמוקה. הוא רץ במהירות, ממש כמו טשטוש. לפתע הוא זינק מעל איאן, בסלטה אחת הוא נפל על כתפיו הרחבות של סמאל,
"אולי יש בנינו קשר דמי. אך אתה לא אבא שלי." הוא אמר והניח את כפות ידיו על צווארו הוא החל לסובב את מפרקתו, סמאל צרח מכאב.
הוא לקח נשימה עמוקה, "יש דברים הרבה יותר גרועים ממני ג'ייק." הוא לחש ואז ג'ייק שבר את מפרקתו. סמאל נפל על רגליו, לורן שחרר את כפות ידיו ואיאן שלף את הלהב מחזהו.
ג'ייק ירד מכתפיו והביט בגופתו של סמאל.