כל כך קרןב אך כל כך רחוק פרק -17-

פרק -17-

כאשר נכנסה מיכל לכיתה למחרת בבוקר היא הבחינה באשלי ורבקי המשוחחות. היא התקרבה אליהם בחיוך ואמרה, "בוקר טוב."
רבקי הסתכלה עליה וחייכה. מיכל הסתכלה על אשלי שנראתה לחוצה מעט ושאלה, "קרה משהו?"
אשלי הסתכלה על מיכל ואמרה, "ההורים שלי צריכם להגיע היום."
מיכל הסתכלה עליה בחיוך ואמרה, "וואו, אני כל כך שמחה בשבילך, סוף סוף!"
אשלי חייכה מעט ואמרה, "כן, אבל אני לחוצה, רציתי להישאר היום בבית אבל מרי, סוכנת הבית, לא נתנה לי."
"זה בסדר, הכל יהיה בסדר, היום יעבור עוד לפני שתרגישי," אמרה מיכל בעידוד.
אשלי הנהנה בראשה והתיישבה במקומה.

אשלי צעדה הלוך ושוב ברחבי הבית, מעיפה מבט בדלת הכניסה, מקווה שתיפתח והוריה יכנסו. אך כשכל שהדקות הדקות עברו, והוריה עדין לא הגיעו. היא הסתכלה על השעון, השעה הייתה כבר חמש ורבע.
"מה קרה?" מלמלה לעצמה בשקט כשדלת הבית נפתחה והוריה נכנסו.
"אימא, אבא," צרחה אשלי ורצה לזרועותיהם. במשך דקות ארוכות הם עמדו חבוקים עד שלבסוף התנתקו ואשלי אמרה, "אני כל כך שמחה לראות אתכם,"
אימא חייכה ואמרה, "גם אני התגעגעתי, בואי, אני אכניס את התיקי ונצא עוד שעה ככה, אחרי שאני אירגע לאכול."
אשלי הנהנה בראשה ואמרה, "אוקי, אני מכירה אחלה מסעדה."
אימא חייכה ועלתה לפרוק את חפציה, ולנוח. כעבור שעתיים יצאו המשפחה לעבר המסעדה.
"אימא אני כל כך שמחה שאת בבית, יש לי כל כך הרבה לספר לך," אמרה אשלי כשיישבה בתוך המכונית.
"אז ספרי לי," אמרה אימא ואשלי החלה לספר. הם הגיעו למסעדה, החנו את המכונית וצעדו לעבר המסעדה. אשלי הייתה כל כך מרוכזת בלספר לאימא על כל חוויותיה שלא הבחינה בהולך מולה ונתקלה בו.
"סליחה, אני כל כך מצטערת," אמרה בבהלה כשהבחינה במיכל.
"מיכל," אמרה אשלי בחיוך וכשהבחינה בבחור שהיה לידה הוסיפה, "ובחור שאני לא מכירה."
מיכל חייכה ואמרה, "זה גלעד… החבר שלי." היא ראתה את האישה שעמדה ליד אשלי ואמרה, "את בטח אימא של אשלי."
האישה חייכה ואמרה," קריסטין, ואת מיכל, בתי הספיקה לספר לי עלייך כל כך הרבה שאני מרגישה שאנחנו כבר מכירות שנים."
מיכל העיפה מבט חטוף באשלי ואמרה, "אני מקווה שלא הבכת אותי יותר מידי."
"אני חושבת," מלמלה אשלי בשקט.
מיכל גלגלה עיניים ושאלה, "אז לאן אתם הולכים?"
"למסעדה."
"אוה, תיהנו!"
"אשלי הסתכלה על גלעד ושאלה את מיכל, "לאן את הולכת?"
"אה.. גלעד, אמר שהוא רוצה לקחת אותי.. אי לא בדיוק יודת, הוא אמר שזוהי הפתעה."
אשלי הסתכלה על גלעד ואמרה, "התרשמתי, אני מקווה בשבילך שזה משו שווה."
גלעד חייך ואמר, "זה מושלם, בדיוק כמוה."
מיכל הסמיקה במבוכה ואמרה, "טוב אנחנו חייבים ללכת, תיהני," היא פנתה אל אימא של אשלי, "היה נחמד לפגוש אותך קריסטין." וכשהתכוונו להמשיך הדרכם אמרה אשלי, "אולי ניפגש יותר מאוחר כולנו אצל רבקי, גם אתה גלעד מוזמן."
"אולי, נראה כבר," אמרה מיכל והם צעדו משם. הם נכנסו לתוך המכונית וגלעד שאל, "את רוצה שאני אבוא?"
מיכל הסתכלה עליו בהבעה מבולבלת והוא המשיך, "לחברה שלך, כי אני מפחד שאולי זה יצור מצב מוזר, בגלל האח של הבחורה."
מיכל חייכה ואמרה, "זה בסדר, אמרתי לך, חן הוא…הוא רק ידיד."
גלעד הסתכל עליה ואמר, "בטוח?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, "בטוחה." במשך כמה שניות הם נעצו מבטים אוהבים עד שאמרה מיכל בסקרנות, "אז…מה ההפתעה שלי?"
גלעד חייך ואמר, "אם אני אגלה לך זה לא תהיה הפתעה." והוא פרץ בנסיעה מהירה.
כעבור כמה זמן גלעד החנה את המכונית ליד אזור של גנים. "בואי, איתי עלמתי," אמר גלעד בחיוך.
היא יצאה מהמכונית והם נכנסו לתוך הגנים, כעבור כמה דקות הם נעצרו מול גן יפיפייה, שהיה מכוסה בנרות מהבהבים, באמצע החדר עמד שולחן זוגי ועליו ארוחה.
"וואו," אמרה מיכל בהתפעלות. "וואו, גלעד, זה..מדהים!"
"אני שמח שאת אוהבת," אמר בחיוך. היא התקרבה אליו וחיבקה אותו, "אתה מדהים," לחשה בשקט.
"גם את," אמר. הם הסתכלו אחד על השני וגלעד נשק למצחה.
הם אחזו ידיים וצעדו לעבר השולחן. גלעד עזר לה לשבת והתיישב מולה. מיכל הסתכלה על הצלחות המלאות כל טוב ושאלה, "שנאכל?"
הוא חייך ואמר, "נאכל."

"גלעד, זה היה מדהים, תודה," אמרה מיכל כשעמדו מתחת למפתן דלתה.
"אני שמח, אבל בסוף לא יצא לנו ללכת לחברה שלך."
"לא נורא, נלך מחר?!"
הוא הנהן בראשו, נשק לה על לחייה ועזב. היא הסתכלה עליו צועד לעבר מכוניתו ונוסע משם ונאנחה.
"הוא מדהים," מלמלה בשקט ונכנסה חזרה הביתה.
למחרת בצהריים מיכל צעדה לעבר ביתה של רבקי, הם תכננו לעבוד ביחד על הפרויקט באנגלית ויותר מאוחר גלעד יבוא לאסוף אותה לראות סרט.
"הי," אמרה מיכל כשנכנסה לביתה.
"מקורה, איך היה הדייט שלך אתמול?"
"מדהים," אמרה מיכל וסיפרה לה הכל כשסיימה ראתה את המבט החולמני שנך על פניה של רבקי ואמרה, "הוא מדהים נכון?"
רבקי הסתכלה עליה ואמרה, "יותר מידי מדהים, אולי הוא רובוט."
מיכל צחקה ואמרה, "אני בספק, ואם כן אז הוא רובוט ממש מדהים."
"אז ככה, על מה בפרויקט?"
"היה אפשרות לבחור בין, לכתוב על יהדות אירופה על השואה וכל זה או על איכות הסביבה, משהו מפורט ובגלל שעל השואה יותר קל לכתוב כי יש יותר מידע אז החלטנו שנעשה על יהדות אירופה."
מיכל הנהנה בראשה והם התחילו בחיפוש החומר המתאים. כעבור כמה שעות מתישות שבהן הם עברו על מאות כמודים באינטרנט וחיפשו בספרים הרבים שהיו לרבקי בבית אמרה מיכל, "די, אני מותשת, מחר אנחנו נשב על העבודה ונכתוב אותה, לפחות היום הספקנו לכתוב בראשי פרקים על מה אנחנו נכתוב."
רבקי הנהנה ואמרה בסיפוק, "אני חושבת שהספקנו די הרבה היום." היא הסתכלה על מיכל והן פרצו בצחוק.
"בטח, חצי מהזמן הסתכלנו ביוטיוב רואים סרטונים מצחיקים," אמרה מיכל, מצחקקת.
"מה אתן עושות?" שמעו לפתע את קולו של חן מאחוריהן.
מיכל הסתכלה עליו מחייכת ואמרה, "עובדות על הפרויקט שלנו באנגלית, מאיתך, מה אתה עושה?"
"לא יודע, לא משהו מיוחד, סתם לומד לבגרויות שיש לי."
"מישהו נהיה ציני," אמרה רבקי בחיוך. "מה קרה, השאלת מיניב?"
"לא, השאלתי ממך, כי את נורא, הדגש על נורא! מצחיקה."
רבקי הסתכלה עליו בזעם ואמרה, "תזהר ממני, חן!"
חן הסתכל עליה בלגלוג ואמר, "אני משקשק."
צלצול הפעמון בדלת מנע מרבקי לזרוק לחן נעל על הראש.
"אני פותחת," אמרה מיכל בחיוך ורצה לדלת. היא פתחה את הדלת, בחוץ עמד גלעד, מחייך.
"הי," אמרה מיכל בחיוך.
"שנזוז?" שאל והתכוון ללכת שמיכל שאלה, "לא תרצה לפגוש את חן?"
גלעד הסתכל עליה ושאל, "בטוחה?"
"אני בטוחה כשאני איתך," אמרה מיכל. היא לקחה את ידו והם נכנסו פנימה. חן ומיכל עמדו בסלון מתווכחים שמיכל אמרה, "חן, חבר שלי."
חן הרים את מבטו והסתכל על גלעד ולפתע קפא על מקומו. במשך כמה שניות הוא נעץ בו מבט המום עד שההלם התחלף בכעס והוא אמר, "מיכל, תתרחקי ממנו, הבחור הזה הוא לא מי שאת חושבת שהוא."
מיכל הסתכלה עליו מופתעת ואמרה, "על מה אתה מדבר?"
"הבחור הזה…," אמר והסתכל על גלעד בשנאה יוקדת. "הוא שקרן."
"חן, על מה אתה מדבר, אתה בכלל מכיר אותו?" שאלה רבקי והתקרבה אל מיכל שהסתכלה על חן מבולבלת.
חן פנה אל רבקי ואמר, "רבקי, זוכרת את רינה, הבת דודה שלך שקרוב ליותר מחצי שנה הולכת לפסיכולוגית בגלל המקרה שלה?"
"איזה מקרה?" שאלה מיכל.
"היא הולכת לפסיכולוגית," אמר חן והסתכל על מיכל. "כי, הבחור שעומד פה לידך כמעט אנס אותה."