אהבה נשברת- פרק תשיעי
הבית של הארי יפה ביותר. עם כמה שהוא צנוע הוא מיוחד בדרכו שלו. הסלון מרווח מאוד בעל ספת ריש בצבע אפור, כורסה ירוקה וכמה כריות ירוקות, פלזמה שחורה על הקיר התחום בעיטורי גבס יפים, ומזנון לממיר ולתמונות כלשהן.
המטבח פתוח ותחום בחצי ריבוע של שיש עם מקרר, תנור וכיריים ובתוכו אי קטן עם כיסאות לישיבה.
יש כמובן, פינת אוכל והוא שולחן לשישה עם כיסאות בריפוד ירוק.
הכול כל כך צבעוני ובמהרה אני מתחילה לחבב את הבית הזה.
אני והארי עולים במדרגות לכיוון החדר שלו.
"הנה חדרי הצנוע", הארי אומר לי ופותח את הדלת של חדרו.
יש באמצע החדר מיטת קינג סייז זוגית, שידת לילה קטנה ומנורה. שולחן כתיבה מצוי מול המיטה ועליו מחשב נייד כחול עם כיסא משרדי מסתובב. מעל השולחן ישנה פלזמה שחורה בגודל 32 אינצ'.
לחדר שלו מתחבר חדר מקלחת, עם מקלחון, כיור ואסלה.
בזמן שאני חוקרת במבטי את החדר של הארי אני קולטת את הארי מתבונן בי.
"מה?", אני שואלת אותו.
"סתם", הארי אומר בחיוך, "נראה שאת ממש אוהבת את הבית שלי והחדר שלי בכללי".
"אל תחמיא לעצמך יותר מדי", אני אומרת בזעף מזויף, "אני אוהבת את הכול כי זה צנוע וביתי. אצלי בבית זה קצת חסר".
"אני מקווה שתבואי יותר ותוכלי ליהנות מזה", הארי אומר לי.
"אתה מזמין אותי לפה יותר, מר סטיילס?", אני שואלת בשעשוע.
"אכן כן, גברת קרטיס", משיב הארי בשעשוע גם כן.
"אל תקרא לי ככה. אני נשמעת סופר זקנה", אני מתלוננת.
"אוקיי", הארי אומר, "קרטיס זה בסדר?"
"אהה, זה נשמע כאילו אני ראש משפחת פשע אבל בסדר", אני משיבה.
הארי צוחק לתגובתי ואני מחייכת בחזרה.
"טוב, בוא נעשה את מה שלשמו התכנסנו", אני אומרת ומוציאה את המחברת והספר של פסיכולוגיה.
"את יודעת רק עכשיו הבחנתי שיש לך משקפיים", הארי אמר לי פתאום בזמן שלמדנו.
"אה, כן?", שאלתי בהשתוממות, "יפה לי לפחות?"
"כן", הארי ענה מיד, "את נראית חמודה ככה".
אני חושבת שכל כך הסמקתי כי הארי בדיוק אמר, "יפה לך גם כשאת מסמיקה" וקרץ לי.
חייכתי בטיפשות ומיהרתי להסתיר את הסומק שלי.
"טוב, אני חושבת שכדאי שאני אלך עכשיו", אמרתי במהירות ואספתי את חפציי לתיקי, "למדנו הרבה זמן, עדיף להפסיק עכשיו. ניפגש בפעם אחרת".
הלכתי אחורה ונתקלתי במיטה.
"אה, כן…", מלמלתי במבוכה.
הארי הסתכל עליי בחיוך שובב.
"ביי", אמרתי ויצאתי סוף סוף מהדלת.
רצתי מהר במדרגות, יצאתי דרך הדלת הראשית ונשמתי בהקלה כשהייתי בחוץ.
רק לא לקחתי בחשבון שירד גשם באותו זמן. אז יצא מצב שנרטבתי עד לשד עצמותיי.
שיט. מה אני אעשה? לפנות להארי בבקשה שייקח אותי הביתה או לחסוך רגע של מבוכה, להתקרר וללכת הביתה ברגל?
אוי נו באמת.
הסתובבתי ודפקתי על הדלת.
"רגע", שמעתי את הקול של הארי קורא.
"ג'יימי?", הארי שאל בהפתעה כשפתח את הדלת, "חשבתי שכבר הלכת הביתה".
"רציתי, אבל יורד גשם חזק, ונרטבתי", אמרתי בקושי כששיניי נוקשות.
"בואי תיכנסי, קר לך", הארי אמר בדאגה ופתח לרווחה את הדלת.
"תודה", צייצתי.
"תעלי לחדר שלי ותיכנסי לחדר מקלחת. תתקלחי שם ואני אביא לך בגדים נקיים ויבשים", הארי אמר לי.
הנהנתי בהסכמה ועליתי למעלה במדרגות.
כשהגעתי לחדר שלו, הורדתי את תיקי שלא נרטב, נכנסתי לחדר מקלחת והתפשטתי.
מיינתי את הבגדים שנרטבו לגמרי ואת הבגדים שעוד שרדו יחסית ונכנסתי למקלחת.
כשהמים זרמו עליי, חמים ונעימים, חשבתי מה היה קורה אם הארי היה פה איתי.
אוקיי, מחשבות סוטות, די.
יצאתי מהמקלחת, התעטפתי במגבת נעימה שהייתה שם ויצאתי החוצה.
"אהמ, היי", הארי אמר לי, "יש פה חולצה ומכנסיים שלי שתוכלי ללבוש אותם".
"תודה", אמרתי לו, "זה לא מובן מאליו".
"שטויות", הארי אמר לי, "אני אשאיר אותך לבד להתלבש".
לבשתי את התחתונים והחזייה שלי ששרדו ואחרי זה את הבגדים שהארי הביא לי.
נעלתי את הנעליים שלי ולקחתי את בגדיי הרטובים ביד ואת התיק שלי.
ירדתי במדרגות אל עבר הסלון שבו הארי ישב וצפה בטלוויזיה.
"אני מוכנה", אמרתי לו, "אני רק צריכה שקית לבגדים הרטובים ושתיקח אותי הביתה במכונית".
"בטח", השיב הארי בהסכמה, "את לא רוצה להישאר קצת כדי להתחמם".
"לא צריך", אמרתי בביטול, "עדיף שאני אחזור הביתה".
"טוב", הארי אמר ולקח את המפתחות של האוטו שלו ובדרך הביא שקית ריקה. "בואי ניקח אותך הביתה".
**
"תודה על הבגדים ועל הטרמפ הביתה", הודיתי בחיוך להארי, "לא ידעתי שיהיה ככה גשם".
"תפסיקי להתנצל כל הזמן", הארי נזף בי, "זה בסדר. את עוזרת לי ואני מחזיר לך על דברים קטנים".
"אוקיי, לא עוד להתנצל", אמרתי. "אני חייבת ללכת, נתראה מחר".
"ביי", הארי אמר לי.
לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהרכב.
רצתי מהר לעבר הכניסה של הבית שלי ובזמן שפתחתי את הדלת עם המפתחות, ראיתי שהארי עדיין מחכה לי עד שאני אכנס הביתה.
חייכתי ונכנסתי לבית כשהפרצוף של אמי מולי ואחי מסתכל עליי בדאגה.
"איפה היית, גברת צעירה?"
תגובות (0)