LeoXO
אני אספר לכם קצת רקע על הרעיון הכללי של הסיפור. הסיפור בעצם מבוסס על חלום שפעם היה לי שדיי דומה לחלום שריינה חלמה וכבר כמה שבועות שיצא לי לחשוב על אותו חלום ומסתבר שהוא נתן לי השראה טוב לסיפור חדש. הוא ייראה לכם בהתחלה סתם סיפור נסיכות אבל אני ממליצה לכם להישאר ולעקוב אחרי ההתפתחות. אז מקווה שתאהבו ואשמח אם תציעו שמות כי בינתיים הוא נקרא "ללא שם". אוהבת ♥

אקונקס – פרק 1 נסיון

LeoXO 12/08/2015 858 צפיות תגובה אחת
אני אספר לכם קצת רקע על הרעיון הכללי של הסיפור. הסיפור בעצם מבוסס על חלום שפעם היה לי שדיי דומה לחלום שריינה חלמה וכבר כמה שבועות שיצא לי לחשוב על אותו חלום ומסתבר שהוא נתן לי השראה טוב לסיפור חדש. הוא ייראה לכם בהתחלה סתם סיפור נסיכות אבל אני ממליצה לכם להישאר ולעקוב אחרי ההתפתחות. אז מקווה שתאהבו ואשמח אם תציעו שמות כי בינתיים הוא נקרא "ללא שם". אוהבת ♥

גם אם גופי יקרוס תחתי, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה, אני חייבת להציל אותם בכל מחיר. פרצתי את דלת הכניסה ורצתי בכוחותיי האחרונים לכיוון המדרגות שמובילות אל הקומה העליונה, צמרמורת עוקצנית עברה בגופי כאשר רגליי היחפות באו במגע עם מדרגות האבן הגדולות.
גופי החלש קרס לבסוף כשהגעתי למעלה, הרגשתי מותשת. "אני לא יכולה יותר, תגידו לי שזה חלום" לחשתי. ניסיתי להרים את עצמי אך גופי הרגיש כמו משקולת עצומה.
אחרי דקות שהרגישו כמו נצח בהן שכבתי חסרת אונים על הרצפה הקרה ידעתי שהמשימה שלי עוד לא הסתיימה, אני לא יכולה לוותר עכשיו. נשמתי נשימה עמוקה והזזתי את ידי לצדדים כדי להשיג אחיזה טובה יותר שתעזור לי לקום, אך לפתע כאב חד פילח את ידי השמאלית והחנקתי צרחה של כאב שעלתה במעלה גרוני. הרמתי את ידי הרועדת וטיפות אדומות החלו לזלוג במורד זרועי, היד כולה הייתה מלאה בזכוכיות. דמעה של כאב מעורבת בעצב נפלה על לחיי, ידעתי מאין הזכוכיות הגיעו, אבל לא רציתי להאמין שזה נכון, לא יכול להיות שהם כבר הגיעו לפה .
הרמתי את מבטי באטיות. "אני לא מאמינה שזה קורה, אני לא מאמינה שזה קורה" חזרתי ואמרתי לעצמי. הקומה כולה הייתה הרוסה, שברי המראות ופסלי השיש היקרים היו מפוזרים בכל מקום. נתזים של דם החתימו את הקירות ואת הרצפה. זה לא סימן טוב.
גררתי את גופי לעבר חדר השינה של הוריי, מפחדת לדעת מה אמצא שם.
דלת העץ הכבדה נפתחה בחריקה ושם הם היו, ללא רוח חיים, מוטלים על הרצפה בתוך שלולית דם. עצמתי את עיניי בחוזקה, מתנגדת לדחף שלי להביט שוב בגופותיהם של הוריי, מסרבת להאמין שזה מה שקורה עכשיו.

"ריינה" קול חרישי לפתע קרא בשמי.
אני מכירה את הקול הזה.
"ריינה!" חזר הקול ואמר, הפעם הוא היה חזק יותר ותקיף יותר. פקחתי את עיניי והבטתי סביב, הייתי בחדר שלי, ופרצופה המחויך של סופי התגלה לנגד עיניי. "בוקר טוב" אמרה וליטפה את ראשי.
"לא נכון, לא שוב" אמרתי בעצבנות. "אני לא מאמינה" הוספתי.
"שוב אותו חלום?" שאלה והניחה את ידה על ידי.
הנהנתי, "החלומות האלה עוד יהרגו אותי" התרוממתי לישיבה והורדתי מעליי את השמיכה. כל יום בחודש האחרון אני חולמת את אותו החלום בדיוק, החלום בו איזשהו אויב מסתורי מחריב את בייתי ורוצח את הוריי. זה כל פעם מרגיש כל כך אמיתי וכל כך חי, עד שאני כמעט בטוחה שזה קרה באמת. נאנחתי, מתי זה יפסק?
"זה בסך הכל חלום, את סתם דואגת יותר מדי." אמרה בחיוך רחב והושיטה לי את ארוחת הבוקר שהכינה לי, כמו בכל בוקר, "אני מבטיחה לך שההורים שלך בסדר גמור. עכשיו תאכלי הכנתי את מה שאת אוהבת" הוסיפה.
סופי היא היחידה שיודעת על החלום שלי, לא העזתי לספר אותו להוריי מחשש שיזמינו לי פסיכיאטר שיבדוק לי את המוח. אני מרגישה כאילו היא היחידה במקום הזה שבאמת מבינה אותי, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם היא לא הייתה פה. קולה לפתע קטע את מחשבותיי "היי, הבטחתי לכולם לא להראות לך את זה עד מחר אבל אני חושבת שזה ישפר לך את המצב רוח" היא חייכה וניגשה אל הארון. היא הוציאה משם שמלה מדהימה ביופייה היא הייתה בגוון כחול עמוק שהקרין מראה מרשים ומלכותי. זינקתי ממקומי בהתרגשות "זאת למחר?" שאלתי בעודי מעבירה את אצבעותיי בעדינות על העיטורים הכסופים שהסתלסלו והתפתלו לאורכה. "ידעתי שתאהבי" היא חייכה.
"היא מושלמת" עניתי והמשכתי לבהות בשמלה.
"טוב, אני מצטערת להפריד בניכן אבל אסור שידעו שראית אותה כבר, זאת אמורה להיות הפתעה" אמרה סופי והחזירה אותה בחזרה לארון.
נחרתי בבוז, "זה נורא מטופש להחביא אותה בארון שלי" אמרתי ולקחתי ביס מארוחת הבוקר. "אני בכל רגע יכולה להיכנס לארון ולראות אותה" .
"נכון, אבל את יודעת שאסור לך לקחת בגדים לעצמך" השיבה סופי וסגרה את דלתות הארון. הזעפתי את פניי, ולקחתי עוד ביס.
"אל תסתכלי עליי ככה" אמרה סופי, "זה החוקים של אבא שלך, לא שלי".
"לעזאזל עם החוקים האלה" אמרתי ונעמדתי על המיטה, "אם הם רק ידעו על כל הדברים שאני עושה בעצמי, הם היו חושבים אחרת" ,הזעפתי את גבותיי.
"שתינו יודעות שאם את רוצה להמשיך להיפגש איתם ולעשות את כל הדברים האלה שאת 'עושה בעצמך' אסור לך לספר להם" אמרה וניגשה לפתוח את החלון.
נאנחתי. אני יודעת שהיא צודקת אסור לי בשום פנים ואופן לספר להם, לפחות לא בקרוב.
אם אני רוצה להישאר חלק מ'אקו' אני חייבת לשמור את זה בסוד.
"הלוואי ויכולתי לחיות חיים רגילים, יהיו לי כל כך הרבה אפשרויות לבחור מהן ולא סתם לתת לחוקים להכתיב לי מה מותר ומה אסור לי לעשות", זרקתי את גופי על המיטה ופרשתי את ידי ורגלי לצדדים, "נמאס לי להיות כזאת, זאת לא אני!" צעקתי והבטתי על סופי שעמדה בקצה החדר והביטה בי.
היא התקדמה לכיווני וחייכה חיוך מתנצל, אני יודעת שאין לה מה לעשות כדי לעזור לי חוץ מלהקשיב להתבכיינויות ולקיטורים החוזרים ונשנים שלי. היא התיישבה לצידי במיטה וליטפה את ראשי "תחשבי על זה ככה, לא כולם זוכים לקבל את מה שאת מקבלת גם אם את לא כל כך מאושרת מזה, את נערה ברת מזל. המון נערות היו מתחלפות איתך אם רק הייתה להן ההזדמנות. אבל לצערן יש רק נסיכה אחת באקסינג וזאת את"


תגובות (1)

אהבתי מחכה להמשך

12/08/2015 15:00
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך