שכונה~פרק 45

~פרק 45: "כשהחיים נותנים לך לימונים, בשום אופן אל תעשה מהם וואפלים"

"תגידי" פלט אסף מפיו
"בשביל מה הרסת את הרגע?" שאלתי מעט עצבנית ועדיין נקברת בתוך הגוף החם שלו.
"כזה אני"גיחח והתנתק מהחיבוק
"ההורים שלך" הסתכל עלי,הורדתי את החיוך הקטן שהיה וישבתי על האבנים.
"הם דואגים לך יעל" שם את ידיו בכיסים
הרוק בקושי נבלע ועובר בגרון,אני יודעת שהם דואגים אבל הם עצבנו אותי יותר מידי
"אוקי ו.." ניסתי להמשיך אותו. שמעתי אותו לוקח שאיפה עמוקה ומוציא דרך הפה
"פשוט.." אמרתי,מוציאה את מה שעל הלב,או לפחות חלק ממנו.
אסף התקופף והיה בגובה העניים שלי,גופו השרירי ניצב מולי,הכתפיים הרכבות, העניים החומות המהפנטות אותך ברגע..הוא נראה ערס אחד שרודף שמלות, אבל הוא ממש לא ככה.
הוא הערס הכי חמוד שאי פעם תכירו, זה בן אדם שאפשר לדבר איתו שעות או סתם לשבת ולשתוק אבל תמיד תיהיה את ההרגשה הנעימה באוויר.
הוא הערס שלי..
"אני מרגישה שכל זה גדול עליי"קולי היה שקט וחנוק מדמעות, מבטי הושפל ארצה וידיי משחקות באבנים קטנים
"מה גדול?" שאל והניח את ידיו הגדולות על ידיי.
"הכול"הסתכלתי עליו.
שקט..שקט השתחרר בנינו.
הוא החזיר את ידי הימינית והקים אותי מין האבנים שישבתי עליהם קודם לפני.
"מה?"שאלתי בחיוך לאחר שידיו עטפו את גופי הקטן.
"ששש..אל תהרסי את הרגע"צחק מעבר לכתף שלי.
חיוך קטן ואמיתי התפרס על פניי וראשי נשען על הכתף שלו.
הרגשתי איך העולם עוצר מלכת..הרגשתי שזה אני והוא נגד כולם,אהבתי את ההרגשה הזאת!
"אסף" אמרתי את שמו. הוא השמיע מין קול קטן שמראה ששמע
"אממ.. 'שיחת יחסנו לאן' שלך" הזכרתי לו
"אה כן"התנתק באיטיות מהחיבוק וחיוך צדדי קטן צץ על פניו
"אני יסכם את זה בקיצור" התיישב על החומה
"אני אוהבת אותך" הסתכל עלי במבט שגורם לפרפרים בבטן וזרמים בכל הגוף..מקפיץ את הלב עד לכוכבים ובחזרה
"אני נשמע כמו איזה כוסית אבל אני באמת לא יכול בלעדייך יעל" אסף תפס לי בזרועות ולאט אני מרגישה איך הוא עובר את כל המחסומים שבלב..
"אני לא רוצה שנריב,אני לא יכול לראות אותך עצובה את קורעת אותי מבפנים" הסתכל עמוק לתוך עיני
"מאיפה מצאת את המשפטים האלה?באינסטגרם?" שאלתי מגחחת.
"יעל" אמר ברצינות אבל ראיתי איך הוא מנסה לא לחייך.
"אני גם אוהבת אותך"גילגלתי את עיני
-אזעקת קיטשיות-
ישבתי על בירכיו ועטפתי את צווארו בשני ידיי
"את מה?" שאל מחייך
"אני אוהבת אותך אדון כהן" חייכתי
"וגם אני אוהב אותך גברת דהרי" אמר גם כן הוא בחיוך ונישק אותי נשיקה קטנה ועדינה
"אז זאת השיחה שלך?" שאלתי לא מבינה
"אל תשמחי עדיין..לא סיימתי"חייך
"אז דבר" ידיי עדיין היו סביב הצוואר שלו
"ראיתי איך אושר מסתכל עלייך" אמר. גילגלתי את עיני וקיוויתי שלא נריב
"יעל אני רציני" אמר
"איך אתה רציני עם חיוך כזה?" שאלתי
"כי אני לא יכול להוריד אותו"לחש לתוך אוזני וגרם שוב לצמרמורות נעימות לעבור בכל הגוף
"ולמה זה?" שאלתי בשקט
"את רואה איך את משנה ישר נושא?" התעצבן מעט
"נו הינה אני רצינית ומרוכזת,דבר" אמרתי וניסתי למחוק את החיוך מפני..ללא הצלחה כמובן.
"הוא אוהב אותך" כלא אותי בין עיניו
"אבל אני לא אוהבת אותו..זה נגמר בנינו" הסברתי לו אך בפנים ידעתי בידיוק למה הוא מתכוון
"אני יודע"אמר ונשם עמוק
"תירגע כבר"חייכתי וחיבקתי אותו
"אני שלך,גם אם תרצה וגם אם לא" חייכתי מבעד לחיבוק
"תאמיני שאני רוצה"מילמל וליטף את שיערי
••••••
פתחתי את הדלת של הבית בשקט,כולם בטח ישנים.
סובבתי את המפתח לחצי סיבוב והוא השמיעה את הרעש שלו..
רק עוד חצי סיבוב וזהו,אמרתי בראש. סובבתי במהירות וקיוויתי שאף אחד לא שמע.
הלכתי אל המטבח כי הבטן החליטה גם להשמיע קולות עכשיו.
פתחתי את הארון וראיתי חפיסה של וואפלים אחרונה.
"יש" לחשתי בשמחה שקטה.
פתחתי אותה,טוב ניסיתי לפחות לפתוח אותה בשקט ולאט לאט עד שיכולתי לראות אותם.
"פאק"מילמלתי בעצבנות. בטעם לימון.. מי קונה בטעם לימון?? לא עדיף כבר לקנות משהו מגעיל אחר?
הנחתי את החפיסה הפתוחה למחצה על השולחן הקטן כי אין שום מצב שבעולם אני יקח את החרא הזה.
פתחתי את המקרר ועברתי עם העניים בין המדפים, מחפשת משו טעים לאכול..
אחרי חמש דקות של חיטוטים שקטים. מצאתי את עצמי יושבת בודדה בחושך בשולחן, ועליו שוקו קר עם חצי שוקולד פרה עם עדשים.
"מה את עושה?" קול צרוד הקפיץ אותי
"למה לעזאזל הבהלת אותי?" שאלתי את אמא שנראת הפוכה מהרגיל
"אני שאלתי קודם"אמרה והתיישבה לידי
"הייתי רעבה" מילמלתי
"אהה" אמרה בניצחון,היא לקחה לי את השוקולד מהידיים ונגסה בו
"זה שלי"אמרתי בעצבנות
"זה על שעצבנת אותי" אמרה ולקחה עוד ביס ענק!
"לא פייר"מילמלתי
"קחי קחי בכיינית" השיבה ונתנה לי את השוקולד.גם מבעד החושך היה אפשר לראות את החיוך הקטן.
"אמאא" אמרתי לאחר שגרפס גדול יצא מהפה שלה
"שוקולד לא עושה לי טוב"אמרה ושתינו צחקנו בשקט.