התמכרות

התמכרתי לדבר הכי טוב.
התמכרתי אליך. לקול שלך, לבדיחות שלך, להבנה שלך, להגינות שלך, לפתיחות שלך, לספיגה שלך, לעיניים שלך, לחיוך שלך, ליכולות ההרגעה המיוחדות שלך חחח.. ולרגישות שלך, לגישה שלך, להקשבה שלך, לצחוק שלך, לאושר שלך (גנבתי ממנו קצת לעצמי אני חושבת..)
והתמכרתי לשיר שהכרת לי.
ואני שומעת אותו, חוזר על עצמו גם עכשיו.
ואני עוצרת את עצמי מלנשום, נותנת למילים להכניס בי מחשבות, ולמוזיקה עצמה לחנוק אותן.
בדיוק כמו שאני לא נושמת.
אני נרגעת, בוכה, שוב נרגעת.
רק בזכות המחשבות עלייך.

וואו כבר מאוחר!
אני אלך לישון עכשיו, אני אחשוב עליך קצת, אפסיק לבכות כבר וארדם. אחשוב על כך ששינית אותי מקצה לקצה.
בוא איתי, רחוק מפה, מה אני שייכת לכל הרוע הזה כשיש עליי את ההשפעה שלך?
אז כן, אני ארדם. בתקווה שאתה מאושר כמוני. בתקווה שאתה חושב עליי גם.
בתקווה שזה הדדי.
שהכל הדדי.