נסיעה להודו 2007 / 14

באזורים שביקרנו עד כה שלטת אבן חול אדומה ועל כן ארמונות ומבצרים נראים חומים ונקראים אדומים. בג'איסאלמר התפאורה משנה את עורה ואבן חול צהובה מכתיבה את צבע החומה והמבנים. הנהג מביא אותנו לכיכר התחתונה ומשם מתקתקים מעלה דרך השער לכיכר העליונה בתוך החומות. סימטאות צרות מתקפלות לתוך האפילה ופצצות לחות של זבל פרות אורבות בכל מדרך כף. לעת ערב, אירועי חתונות משתלטים על אזור הסימטאות. כשהילולת חתונה משתוללת בשטח, אפילו תיירים נושבים מתקשים להתנייד או להתביית על מאורות מושב לבילויי לילה.
חוזרים ומתקתקים תלולות מטה וצועדים את הלילה עד המלון. בבוקר שולחים הודי צעיר להביא לחדרנו ארוחת בוקר, צ'פאטי, שזו מפית אכילה, משקה לאסי שזה לבן דליל בטעם פרי וחביתות. רץ וחוזר עם המגש ומשתחווה בהכרת תודה על תגמול בשווי שקל אחד. מצרפים את ירקות הבית שקנינו בשוק כלשהו ומרגישים שלמים עם העולם.
מתקתקים אל בין החומות לסקור את העיר העתיקה באור יום. מקדש ג'איני תופס מקום טוב בהתחלה והנהג סידר לנו מדריך- בן של חבר שזכאי לצ'ופר. אמור לי מי לקוחותיך ואומר לך מי חבריך. בעיר הוא מתאכסן אצלם וכך אנחנו משלמים את שכר הדירה בעקיפין עבורו.
כזכור, במקדש ג'איני מקפידים יותר ממקדש הנדי על שורת האיסורים. לא לנעליים, לא לחפצי עור, לא למצלמות ולא לבקבוקי מים.
נכנסים וסובבים כסביבון במסלול המוכר משמאל לימין. האדונים הרגילים מיושבים שם דומים כשתי טיפות מים לשוניהם באותה הפוזה ובאותו כיסוי מותניים דהוי.
הבחור מכיר את הצדדים המעשיים. הג'איינים הם מגדולי הסוחרים העשירים בהודו. את המקדש הזה בנה במאה ה- 15 סוחר עשיר שקיבל רשות בניה מהנסיך לאחר שתמך בו כנראה בכסף, כלומר נסחט היטב.
מבלי להסתבך בתיאוריות, לג'אינים 24 מורי דרך, שרובם וירטואליים אף שיש בשמם כתבים, רק השניים האחרונים היו גם בשר ודם. האחרון ושמו מהאווירה נחשב למייסד הממשי של הכת, נולד ב- 599 לפנה"ס בערך בתקופתו של בודהא. הג'אינים טוענים כמובן, שאמונתם קדומה בהרבה ומוצאים סימני דמיון בשרידי התרבות הדראווידית מלפני הכיבוש האריאני. הג'אינים מודים בקיומם של אלים, אבל לא הם מי שקובעים לאדם את סדר היום. להיפך, גם עליהם להתאמץ כדי להגיע לנירוואנה. מורי הדרך כבר עשו את זה ועל כן זוכים להערצת המאמינים וכמובן גם אלים הינדיים, שעשו את המסלול זכאים לאותו כבוד. המושג של מורה דרך הוא מינוח עברי למטאפורה הודית שמשמעותה "זה שמראה היכן יש שרטון, שמאפשר לחצות בבטחה את המים". הפסוק בהגדה של פסח שאומר "העבירנו בתוכו בחורבה" נוטל ממשה את התואר שהיה ראוי לו ומעבירו למי שלא זקוק לתארים.
שמם של מורי דרך ג'אינים מורכב משם עצם (לרוב בעל חי) שלקצהו מודבקת המילה אל (כמו למשל אצלנו- אריאל). הפסלים דומים מאוד וכדי להבדיל ביניהם חרוט על הכרית תחת עכוזו של הפסל שמו של העצם המרכיב את שמו. במקדש זה חזינו במספר 1 שסמלו שור ושמו רישאבדב, הוא הוא אדינאת של מקדש רנאקפור. ממש לא זכרנו אותו. השני סמלו ירח ושמו צ'אנדרהפראבהו ומספרו ברשימה 8.
המצב ברשת הוא שכל זב ומצורע מכתיר את עצמו בעל סוכנות נסיעות ומזדרז לפתוח אתר וגם מעתיק ללא בושה את הטעויות מאחרים. מקור אמין כמעט לא ניתן להשגה. דרך אגב, הגורו במקדשים הג'אינים בדרום רג'אסטאן נמנים על הפלג הקרוי סווטאמבארה (לבושי לבן). הפלג השני קרוי דיגמברה (לבושי שמיים) שזה ביגוד הרבה יותר אוורירי.
הבחור ממשיך על פי ההסכם להוביל אותנו אל בתי ההאוולי המפורסמים של העיר. כבדרך אגב הוא מורה באצבע, שהנה בית של סוחר ג'איני עשיר וכאן עוד אחד. הוא משוכנע שכלכלת הודו כולה אחוזה בידיהם ואולי הוא יודע משהו כי אביו סוחר בדים.
גילה סוקרת את ההאוולי ממסד עד טפחות שבקומה רביעית בעוד אני יושב על אבן במגרש שממול בצל הבתים. לא הרחק משם יוצא המרצע מהשק והבחור, שכבר פעמים אחדות הביע פליאה על אדישותה של גילה לבדים וכדומיהם דוחק אותנו כמעט בכוח לאחת החנויות. מעניין המשפט שהוא אומר לצרכי שכנוע: "תסתכלי עלי כמו אמא שלי".
ההודים אינם עם צנוע וכנ"ל גם מרכולתם. מחצית הבדים מכוסים מראות קטנות והדפסות מצופפות, שנדחקות לכל פינה פנויה בבד והתוצאה מעצבנת ומתישה בגלל העומס. זו בדיוק הבעיה גם בבתי ההאוולי, גודשים אלמנטים מבלי להשקיע ברושם הכולל ורואים את היופי רק בפרטים.
נחלצים בידיים ריקות והבחור משוכנע שמשהו קלוקל בנו. מוליכים אותו לסוכנות איירטל בשוק שמחוץ לחומות ונשבעים לפתור אחת ולתמיד את חידת הסלולרי שלנו. חנויות פלאי הטכניקה מנוהלות ע"י שכבת גיל צעירה, שידיהם מרחפות בזריזות אשפית על מקלדות ועיניהם קוראות מסכים בהינף אחד. מסתבר שהנוכל שמכר לנו סים במומבאי ומילאנו עבורו טפסי הצטרפות מגובים בתמונה מחויכת לא העביר את הסחורה הלאה. ממלאים מחדש וגם רצים להפיק צילום מהדרכון שלנו אצל צעיר משוכלל שמוכר מצלמות דיגיטליות. בהזדמנות רוכשים ממנו זוג בטריות נטענות שבניגוד למקובל בהודו אכן עובדות. הצלם מפיק לעצמו גם עותק מהויזה שלנו לארה"ב, שיהיה ממה להעתיק.
הילדים בסוכנות עושים בלהטיהם שהסלולר יעבוד וגילה שורפת בהתלהבות מאה רופי על שיחה לישראל. "עכשיו שאת בחברה, תקני יותר שיחות" מייעץ הילד "כי על כל קניה אצל סוכן את משלמת עמלה".
לפלס דרך בשוק היא משימה לא קלה. חובה לבחור מדרך רגל לפני כל צעד. את הכלבים אף אחד לא סופר, חיות כנועות שזנבן טורח כל הזמן בהתחנפות או סרוח בין רגליהן ביאוש סופני. לעומתם, חלקן האחורי של פרות נעדר כשרי הבעה והשפעתן הסביבתית מתמצית בשיגור אקראי של מרבצי גללים ותפיסת נפח חסימתית בכבישים הצרים. למעשה, הופתענו לגלות, שאינן אותם יצורים מקודשים, חופשיים ומאושרים, שמלקטים מכל הבא לפה באין מכהה. יותר נכון לראות בהן קדושים מעונים. ראיתי פרות שדוחפים, בועטים וחובטים בהן נאמנה, אם רק העזו ללחוך מדוכן לא להן. הייתי מכנה אותן יצורים במצוקה, בוהות בחוסר הבנה בהמולה המתערבלת סביבן כשהן תקועות בכביש וממתינות להפוגה כדי להעיז לנוע קדימה. הרחובות בעיר החדשה בג'איסאלמר אינם מלוכלכלים מערים אחרות ברג'אסטאן. האבק המקומי שניחת בכל פינה מהווה שכבת מצע שעליו בזוקים ערימת ניירות ופלסטיקים וקומץ שיירים אורגניים. הפרות מחטטות בעקביות ושולות כל מה שעשוי להיחשב ע"י קיבתן לאוכל.
בבוקר ממהרים לנסוע לפתח העיירה לתהלוכת הפתיחה. הכביש מטואטא למשעי ושפעת צבעים לוכדת את העין. רוכבי משמר הגבול במדי שרד אדום צהוב לוהט ושפמיהם המרוטים שחורים משחור דוקרים את האוויר בגאווה. כל אחד זקוף הישר מעלה על ספינת המדבר שלו, מתנועע כבובת גומי עם צעדי הגמל, באחת ידו אוחזת בכידון ובשניה המושכות וחרב טקסית למותניו. שלושה פילים מושפלי חרטום מקושטים עד קצה עפעפים חונים מאחוריהם מתורגלים כנראה להוסיף נפח לתהלוכות ולהדגיש את הקצב. בצד מתכוננים טנדרים נושאי המון מקושט ומטורזן של בני שבטים, שישתתפו במופעים ובתווך תזמורת בום בום טרו טרו עוקבת כמיטב יכולתה אחר המנצח. האיש מלהטט בשרביטו כאילו כל היתר הם הרקע לנוכחותו.
סוס אציל מהדס כשעל גבו ראש העיר נפוח מגאווה וחבר מלחכי פנכה ניתזים במרוצה לשמע כל הברה הנזרקת ממרומי אוכפו.
התהלוכה המיבבת עולה כפוסעת במעלה הדרך אל העיר. מהיכרות אישית עם הסמטאות קשה להניח שייכנסו אל בין החומות וגם לא ברור היכן הדרך רחבה דיה עבור הפילים והגמלים באזור שמחוץ. בכל אופן הם יגיעו אל האיצטדיון מעבר הכביש של המלון שלנו.
כשנעלמו אחוריהם הרחבים של הפילים ממהרים למלון, חוצים את השדרה ומצטרפים להמון מקומיים שנוהר לתוך האיצטדיון.
מבוססים באבק לצד חבורות משפחתיות מלוכדות סביב סארי צבעוניים מבהיקים ומונחים ע"י חיילים רציניים טהורי כוונות לשטחי ריכוז משולטים. אני נגרף עם הזרם כצאן אחרי הרועה וגילה הרואה למרחקים מאבחנת את הסתיו המלכותי ומורה לי להשפיל מתחת חבלים ולהתנקז בכיוון הצל. מצטרפים אל זנבה של חבורת קשקשת של אמריקאים עתיקי יומין וברגע המתאים ממריאים במעלה המדרגות לתחום המושב בצל.
טרוף המצלמות הדיגיטליות מושך את מרבית התיירים הלא גריאטריים לחלקות המגודרות בקרבת הבמה. חיילים הודפים בחירוף נפש הסתננות מקומיים לחלקת התיירות במאבק אבוד נגד כוחות השוק. לתיירים יש כסאות פלסטיק ולמקומיים מחצלות. אחרי חצי שעה רוב הכסאות מאוכלסים מקומיים.
הפסטיבל מאורגן כסדרת תחרויות, השפם הארוך ביותר, הנערה היפה ביותר, כורך הטורבן המהיר ביותר, הרוכב האלגנטי ביותר ועוד כהנה ביותרים. הנערות מכוסות מכף רגל עד נזם אף בגלימות שחורות מקושטות כך שברור וידוע מה לא כלול בשיקולי השופטים.
יצרה של גילה מושך אותה לקדמת חלקת התיירים. במרחב שבין החבל המרסן לבין הבמה נחפרה שוחה עמוקה שנשמרת בחירוף נפש ע"י החיילים לשימושם של הצלמים המקצועיים. מכאן מופעל המכשור שמנציח את ראש העיר צופה בתחרויות ואת ראש העיר מעניק פרסים ואת ראש העיר נואם לקהל וגם את ראש העיר. בדרך כלשהי גילה אף היא במנציחים בעוד רבים וטובים מקהילת התיירים נהדפים אחורה. הבעיה היחידה, מדווחת אחר כך גילה, שהשוחה עמוקה כל כך שאין ביכולתה לצאת עד שאחד החיילים מושה אותה החוצה.
על הכסאות סביבי שנועדו לתיירים, מסבים כבר הודים רבים. שני זקנים הינדים מחליפים איתנו רצפטים בנוגע לאופן הטיפול בבעיה המוסלמית. באקט של הזדהות לפני פרידה הם מצהירים בהתלהבות "יחי משה דיין".