אני אותו אדם

העייפות שמתפשטת מעליי
חובקת אותי בחוסר כל בושה.
שואפת ממני את כל כוחותיי
ואני נכנעת אליה נותנת לה
לקחת אותי איתה.
עוצמת את עיניי ונשענת
נותנת לכאב לחלוף מעליי
ולאי וודאות לעטוף אותי.
רק לא לחשוב.
רק לא לתת לעולם
לתקוף בי שוב.

הדמעות נשארות בעיניי
לא מניחה להן להשתחרר
מחזיקה חזק חזק
רק שלא ייפול רק שלא ארגיש
שוב משבר.

והימים עוברים
וגם העייפות לא עוזרת
הכאב אותו כאב,
ואני אותו אדם.