כמעט מספיק- פרק 2

כל הדרך מלמלתי לעצמי עד כמה חצופות הן, בסוף מצאתי את עצמי מול האולם שחייה.
נכנסתי פנימה בשקט ועמדתי בצד, מביטה על השחיינים.
״מי את?״ מישהו נעמד לידי, גבוה, לפחות שניים מטרים אם לא יותר ועל חולצות כתוב ׳מאמן׳ ״תעני לי, מי את? מי שלח אותך? מה את מחפשת כאן?״ שאל
״אהה… הממ… אף אחד לא שלח אותי״ אמרתי ״אני קנדל, אני מחכה לריין״ אמרתי, והחיוך על פניו של המאמן גדל.
״לריין״ אמר בתהייה ״לא ידעתי שיש לו חברה״.
״הוו לא ממש ממש לא״ אמרתי פוסלת את דבריו ״אנחנו לא ביחד״.
״הם מסיימים את האימון עוד שתי דקות, את יכולה לחכות כאן״ אמר והצביע על ספסל.
״זה בסדר, אני אעמוד שם״ אמרתי והתרחקתי קצת, עומדת ליד המלתחות.
כשהם הגיעו אחד אחד, הם בחנו אותי, כל השחיינים היו גבוהים מאוד, אבל ריין היה הכי גבוה, הם נכנסנו למלתחות והוא התעכב והביט בי.
״מה… מה את עושה כאן?״ שאל וגירד בעורפו.
״אהה, זה לא בסדר? מצטערת אני אלך״ אמרתי והתחלתי ללכת והוא אחד בידי.
״זה בסדר, מה רצית?״ שאל וכל כך לא היה לי נעים לשאול אותו.
״בטוח?״ שאל
״כן פשוט…״ הבטתי בגופו השרירי ״זה כלום״ אמר בחיוך ״אז מה רצית לשאול?״ שאל.
״אתה בטוח שאתה לא רוצה להתקלח או משהו? לא נעים לי וזה ממש לא דחוף״ אמרתי משחקת באצבעותיי
״זה בסדר, אני אתקלח כבר אחר כך״ אמר והעביר יד בשערו ״דברי״
״פשוט אנה, היא לומדת איתי משפטים, די הכריחה אותי לשאול אותך… איפה יש מסיבה היום?״ פלטתי את הדברים והנחתי יד על הפה מתייבשת שנתתי להן לדרדר אותי לזה, הוא צחק והוריד את היד מפניי.
״ברצינות?״ שאל ״על זה כל הדרמה? יכולת לסמס לי״
״אין לי את המספר שלך״ אמרתי
״תביאי״ הוא לקח את הפלאפון שלי והקליד ואז חייג ״עכשיו גם לי יש את שלך״ אמר ״בכל אופן יש מסיבה אצל מישהו מהנבחרת פוטבול, בניין חמישי קומה ראשונה אתן כבר תראו״
״זה בסדר שהיא תבוא?״ שאלתי
״היא? מה איתך?״ שאל בחזרה והרגשתי את לחיי מתחממות.
״אני לא אוהבת את כל זה…״ הודיתי בפניו ״בפעם האחרונה שהייתי במסיבה זה לא ממש נגמר טוב״ אמרתי, נזכרת ביום הזה בתיכון, שהוא היה שיכור ו… מזל שהיה מישהו שיעצור אותו בשנייה האחרונה.
״אבל כאן זה שונה״ אמר
״למה אתה חושב?״
״כי אני לא אוריד ממך את העיניים כל הערב״ ואני הרגשתי מבוכה, הוא אומר שהוא ישמור עליי? שאני מוצאת חן בעיניו? מה הוא מנסה להגיד פה?
״אז תבואי?״ שאל.
״נראה כבר״ אמרתי.
״אני אהיה במגורים שלך בעשר״ קבע והסתובב להיכנס למלתחות.
״תגיד ריין, מה הגובה שלך?״ הוא גיחך.
״מטר תשעים ושש, למה?״
״סתם… כי תמיד חשבתי שמטר שבעים וארבע זה די גבוה״ אמרתי והוא הסתובב חזרה וחייך אליי.
נכנסתי לחדר שלנו והתיישבתי על המיטה שלי.
״נו?״ שאלה אנה ״דיברת איתו?״ הנהנתי.
״בניין חמישי קומה ראשונה״ אמרתי
״אין עלייך!״ אמרה אנה וחיבקה אותי.
״תודה״ אמרה קלריס מהפינה שלה בחדר, משכתי בכתפיי ופתחתי את הספר, עד עשר יש לי זמן ללמוד.

לבשתי שמלה שחורה ארוכה עם כפכפי אצבע, ונראיתי די טוב למען האמת, השיער שלי היה די חלק אז קלריס עשתה לי קצת בייבליס והחמיאה שהשמלה מתאימה לעיניים שלי, ממש לא הסכמתי איתה, שנאתי את צבע העיניים שלי, הן היו אפורות וחסרות צבע ולא התאימו אף פעם לשום דבר.
״את באה?״ שאלה קלריס.
״תלכו אני אצטרף בהמשך, יש לי שיחה לעשות״ אמרתי.
״נחכה לך״ אמרה אנה.
״זה בסדר באמת, לכו״ אמרתי.
״אם את מתעקשת״ אמרה קלריס והן יצאו.
נשמתי עמוק, ריין.
ירדתי למטה, והוא נשען על המשקוף.
״מחכה למישהי?״ שאלתי והוא הסתובב אליי.
״מי יודע?״ אמר והביט בי ״קנדל, כשאמרתי שאני לא אוריד ממך את העיניים לא התכוונתי שאני לא אוכל להוריד ממך את העיניים״ חייכתי במבוכה.
״נלך?״ שאלתי והוא עדיין הביט בי, נתתי לו מכה בכתף, הוא לבש ג׳ינס וחולצה שחורה והיה נראה כל כך טוב.
״אחרייך״ אמר והלכנו בשקט זה ליד זו.
מה שאהבתי באונברטיסה זה שכולם מבינים שהם כבר התבגרו, אם בתיכון לאהוב מישהו היה סיפור, כאן זה די פשוט, קיוויתי שהוא יזמין אותי לצאת, רציתי להכיר אותו קצת מעבר.
״אז, מה אתה הכי אוהב כאן?״ שאלתי.
״זה ישמע קלישאה אבל את האנשים״ אמר.
״הבנתי אותך״ אמרתי.
״אני רציני קנדל, האנשים פה שונים, טובים יותר, בוגרים יותר, כיף לי כאן״ אמר.
״אני הכי אוהבת את החצרות, ממש ממש יפה כאן״ אמרתי.
״את בת 19 נכון?״ שאל
״ממש עוד מעט״ אמרתי ״חודשיים״
״אני עוד מעט בן עשרים, זקן אה?״ שאל וצחק ״עוד מעט מתחילה עונת התחרויות, קורעים לנו את הצורה בהכנה לאליפויות ולקבלה לנבחרת ארצות הברית״ אמר וחייכתי, הוא באמת אוהב את זה.
״הגענו״ אמר ושמעתי את המוזיקה, החיוך שלי ירד והלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה.
״היי, היי קנדל, אני פה״ אמר והכניס אותי פנימה.
מוזיקה, שתייה, אורות, אוף.
הצטרפתי לאנה וקלריס שנהנו במיוחד והתחלתי לרקוד איתן.
״רוצה משהו לשתות?״ שאל אותי מישהו וסירבתי, ראיתי את ריין מביט בי.
״הוא לא רציני״ מלמלתי.
״מה?״ שאלה אנה וצחקקה ממשיכה לרקוד ונדבקת לאיזה בחור, קלריס נעלמה לי מזווית העין והלכתי לכיוון ריין.
״אתה לא רציני״ אמרתי כשהוא לא חדל מלהביט בי.
״הבטחתי לך לא?״ שאל בחיוך והניח את ידו על הצאוור שלי מעביר מגע נעים.
״הבטחת״ הודיתי.
״רוצה לרקוד?״ שאל
״אני?״ שאלתי בהרמת גבה.
״את״ אמר והושיט לי יד, חייכתי ואחזתי בידו.
כשהמסיבה עמדה להסתיים, ריין החליט ללוות אותי למגורים, למרות שהתעקשתי שאני יכולה לחזור לבד.
״היה לי ממש כיף״ אמרתי והוא אחז בידי.
״גם לי״ אמר ״את יוצאת שישי שבת?״ שאל
״כן״ אמרתי ״אני צריכה הפסקה״
״כמה זמן את פה?״ שאל
״שבועיים״ אמרתי וצחקנו
״את די אחלה״ אמר
״היי! אני צריכה להגיד לך שאתה די אחלה״ אמרתי
״די אחלה אבל שחיין מצטיין״ אמר, התחלנו להיפתח מה?
״וואלה?״ שאלתי
״וואלה״ אמר ״רוצה להמשיך לדבר? או שאת רוצה ללכת לישון?״ שאל
״בוא נשב באיזו פינה״ אמרתי והוא חייך.
התיישבנו על הדשא, היה ממש חשוך ודי קר אבל זה לא הפריע לי.
״קיבלתי מלגה לאונברסיטה הזאת״ אמר ״אם לא הייתי מקבל הייתי מתגייס לצבא״ הופתעתי.
״ואוו למה?״ שאלתי
״כי אין לי כסף ללימודים באונברסיטה״ אמר, אנחנו מכירים בקושי יומיים והוא כבר נפתח בפניי ככה.
״למה דווקא שחייה?״ שאלתי.
״למה לא?״ אמר ״תמיד אהבתי לשחות, אני שוחה כבר שנים״
״רואים״ פלטתי והרגשתי את לחיי בוערות, לא אמרתי את זה הרגע, הוא חייך חיוך שחצני.
״אהבת?״ שאל ולחיי בערו עוד יותר.
״תפסיק״ אמרתי ודחפתי אותו קצת.
״בכל אופן, כשאני שוחה זה פשוט רק אני לבד, מצליח לעשות משהו באופן טוב, אני לא חכם יותר מידי,סיימתי תיכון על ציונים מינימליים ובזה, בשחייה אני אשכרה טוב״ אמר ושתק קצת ״מה איתך? למה דווקא משפטים?״
״גדלתי לתוך זה״ אמרתי ״אבא שופט, אמא רופאה, לא היו יותר מידי אופציות בהתחשב בעובדה שאני לא ממש אוהבת לראות איברים פנימיים, חוץ מיזה תמיד הייתי בעד צדק, מה השעה?״ שאלתי
״שלוש וחצי״ אמר
״אוי אני צריכה לקום מוקדם מחר״ אמרתי
״את רומזת שאת רוצה לסיים?״ שאל בחיוך
״מצטערת…״ אמרתי ״זה לא אתה או משהו, להפך אני אשמח ל…, אני פולטת שטויות אוי״ אמרתי והוא צחק.
״בואי״ אמר ואחז בידיי עוזר לי לקום.