רגש ההישרדות הדוחה הזה
כשהאור עולה,אני לא רואה יום חדש אני רואה יום של התמודדות חדשה!
עוד יום של קושי,עוד יום של שנאה עצמית
את רעבה את רוצה לאכול אבל את מסתכלת על עצמך, ואת אומרת… לא זה לא מגיעה לי
אני התחלתי כמו כולם אפילו הכרתי אנשים שהגיעו למצב שלי עכשיו.
אבל תמיד אמרתי לעצמי. לא. לי זה לא יקרה
כי…. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי ,אולי כי אני מיוחדת!?!? אבל לא המוח האנושי מטעה
כולםםםם! אותו הדבר מי שמתחיל אי אפשר פשוט אי אפשר להפסיק
זה כמו נהר גועש שזורם במהירות וכול סחר שתבנה יקרוס וישבר
הנהר יותר חזק מהסחר אי אפשר להתעלם מזה…
בכול מיקרה אני המשכתי! כמו ראש בקיר, כמו סתומה המשכתי .
פעם עוד הרגשתי רע ,הרגשתי את הדבר המגעיל ,הזה הרצון הזה ,הרגש השרדות הדוחה הזה שאני כל כך שונאת "הרעב"
ההייתי מתקפלת אחרי שההרגשה חילחלה לאט לאט לבטן שלי זה צבט זה כאב קשה להסביר זה כאב פנימי כזה שכמעת תעשי הכל כדי להפתר ממנו ולא משנה כמה מים תישתי כדי להרגיע תכאב זה עדיף ישרוף.
אבל ההרגשה,,,,,ההרגשה שבאה אחרי זה ,הייתה משכרת , זה היה אושר עילי כזה שבחיים לא הרגשתי
בגלל לילה אחד הרגשתי בוקר שלם הרגשתי טוב אם עצמי אז ….אז המשכתי .עם הצלחתי למה שאני לא יצליח עוד ….ומילילה זה עבר ליום ומי יום זה עבר ליום ולילה ונישאר לי רק את צוהוריים להשביע את רעבוני המחריד ומי הצהוריים זה עבר ….טוב זה כבר לא בושה להגיד זה הפך לצום !
מיום ליום התצמקתי נעלמתי לאט לאט מהעולם
היו ימים שבואו נגיד לא התעוררתי במקום שבו ההיתי בפעם האחרונה
"החדר הלבן " ומה שנכון נכון מה שלא מכניסים דרך הפה מכניסים דרך הווריד
שנאתייייי את זה בגלל שאני חלשה הם חושבים שיש להם זכות לישלוט לי בגוף שלי
בכול מיקרה הבטחתי שאני יהיה ילדה טובה ויאכל ,הם שיחררו אותי מהאישפוז אני ניראתי טוב לא משנה מה כולם אמרו לא יכולתי שלא לחשוב איך הם לא רואים את השכבות שומן שמסתתרות מתחת לחולצה שלי
עליתי במשקל ההורים שלי שמחו ואני ההיתי חופשייה לא עוד בדיקות לא עוד "זמן האוכל" שבו אני צריכה להראות להורים שלי שאני אוכלת אבל מה שהם לא ידעו זה מה שתמיד סחבתי למטה
את המישקולות שכול כך נאנקתי לסחוב
עד עד… שהרופאה המסריחה הזאת גילתה היא ידעה שזה לא נורמאלי שאני ניראת כמו שלד והמישקל שלי תקין היא שקלה אותי כמה פעמיים והמישקל ענה אותו הדבר ת-ק-י-ן תקיןןן מטומטמת !!!!!!!!
היא הבינה שטעתה וניגשה לחבק אותי ולואמר לי כל הכבוד וזה היה החיבוק שהרס את הכל היא הרגישה לא היה אפשר לטעות ולהגיד שזה לא נכון היו לה הוכחות ,הם הורידו את ה10 קילו שהסתתר בגופי עכשיו המשקל באמת אמר את התשובה הנכונה .הרופאה ידעה שכבר אין דרך חזרה מאוחר מידי עברתי תמקסימום נישאר רק לכחות שזה יקרה
אני כבר לא ניראת הכי טוב
ואני מנסה לאכול כל עוד נפשי בי
לא שזה משנה אבל תמיד יש תקווה אני מעיפה מבט מלא תחנונים לרופא אבל הוא מניד לשלילה גורלי חרוט ,טבוע עכשיו המדרון חלקלק ונישאר לי להתדרדר בו
חשבתי שאני חכמה שאני מבינה יותר מכולם חשבתי שאף אחד לא מבין אותי חשבתי שכדי להרגיש מושלמת צריך להראות מושלמת
טעיתי אין אף בן אדם מושלם . . . . .
תגובות (4)
וואוו..
אני מאמינה שהמון אנשים קראו את זה והחליטו להפסיק כי זה היה מאוד מצמרר…
רק מאוד מפריעות לי שגיאות הכתיב והשפה העממית ש 'זועקת' הצילו אותי מהסיפור הזה…
הסיפור מדהים ודרך הסיפור יפה אך אם אפשר שפה גבוהה יותר ולתקן שגיאות כתיב זה יהיה מושלם!
בהצלחה
יואו, אני מצטערת על אחותך
אוקיי זה ממש יפה ומרגש באמת,התחברתי השגיאות כתיב אולי את יכולה להשתמש במתקן או משהו כזה .
זה באמת מרגש וממש יפה אשמח אם תקראי את הסיפור שלי גם הצגה בשם אהבה♥
תודה רבה לכולם
ובענינין שגיאות הכתיב קשה לי אם זה ואני לא סומכת על מתקן אז די נידפקתי