הצגה בשם אהבה-פרק 8

בס"ד
-נקודת מבט של גאיה-
אני ואורי נכנסנו לבית שלי,הוא בחן אותו כמעט בזכוכית מגדלת ,הוא הסתכל על כל פרט ופרט,'וואלה לא חשבתי שאת מהמלייניות' אמר והתיישב על הספר הגדולה בסלון,'מה זאת אומרת,איך נראות מלייניות?! שאלתי והתיישבתי לידו.
'כאילו לא שאת נראית מוזנחת אל תביני אותי לא נכון' התנצל מיד ,גיחכתי ,אהבתי שהוא לא רוצה שאני יעלב.
'אני אוהב את הצחוק שלך' אמר והתקרב יותר,'טוב אז אתה רוצה לשתות משהו?' אמרתי וקמתי מיד מהספה לכיוון המטבח,'למה את כל הזמן דוחה אותי?'אמר וקם לעמוד מאחוריי,הרגשתי את ידיו עוטפות את מותניי,'זה לא שאני דוחה אותך',שברתי את השתיקה הנוראית'אני פשוט לא רגילה לזה,אתה חייב להבין אותי',אמרתי ויצאתי מעטיפת ידיו,'אני מבין ,אני מבין את אבל תביני גם אותי' הוא מלמל אבל בכל זאת שמעתי וחזר לשבת על הספה.
-נקודת מבט של רומי-
חזרתי מבית ספר ברגל כשאני שומעת מוזיקה ,ופתאום ראיתי אותו,לא ראיתי מאז הפרידה,אבל לא שחכתי איך הוא נראה,הוא תמיד היה חתיך,מה הוא עושה מחוץ לבית שלי חשבתי לעצמי ולפני שהספקתי לנחש ,הוא התקרב אליי ואמר בשקט,'חשבתי שלעולם לא תגיעי','אז טעיתי'אמרתי ביובש,'את עדיין כועסת עליי?'שאל בגיחוך מפתיע,'לא כועסת,עכשיו אפשר בבקשה לעבור אני רוצה להיכנס הביתה' אמרתי ודחפתי אותו קצת הצידה.
'לא זכרתי אותך כזאת תוקפנית' אמר וחייך חיוך ממיס,החיוך שתמיד חייך כשהיינו רבים,'אז כנראה שהזיכרון שלך לא משהו',אמרתי ודחפתי אותו יותר חזק ,הוא עקף אותי וכמעט נפלתי,אבל הוא החזיק אותי.
'תזהרי לא ליפול'אמר לי בקול שקט,'די רועי תעזוב אותי ,אתה לא מבין שאני לא הבובה שלך',צעקתי לפתע הוא היה מופתע אבל המשכתי לצעוק,'אתה לא יכול לבוא אליי כל פעם שאתה משתעמם בבית ואתה לא עם אחת "הבנות שלך" ,נמאס לי שאתה משחק בי נמאס לי ,אתה פגעת בי ,תבין את זה ,אני לא עוד אחת,אתה לא מבין שאהבתי אותך ,ויודע מה אני עדיין אוהבת אותך ואני שונאת את עצמי על זה ,עכשיו תעזוב אותי בשקט' ,הסתכלתי לכיוון רועי וראיתי שהוא בכלל לא מקשיב לי,'אתה בכלל מקשיב לי?!','בטח תמיד' אמר בקול טיפשי והתקרב אליי ,'עזוב לא משנה' אמרתי ודחפתי אותי עוד יותר חזק והתקדמתי לכיוון הבית.
'רק שתדעי שאת עושה טעות' צעק לי רגע לפני שנכנסתי ,'הטעות היחידה שעשיתי היא להכיר אותך' מלמתי לעצמי ונכנסתי הביתה,הדמעות כבר עלו מעצמן.
-נקודת מבט של רועי-
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי כשהיא התחילה לצעוק עליי,הסתכלתי עליה בעיניים והדבר היחידי שרציתי זה לנשק אותה,התגעגעתי לשפתיים שלה ,לנשיקות שלה ,היא לא מבינה שהקשבתי לכל מילה שלה,כל מילה פגעה בי יותר ויותר,הרגשתי כאילו סכין נכנס לי ללב ודוקר אותו עוד קצת ועוד קצת.
אבל מה אני יכול לעשות?! איך איבדתי אותה?! איך אני כזה דפוק ועוד פעם הרסתי משהו טוב שהיה לי בחיים?! בעצם את הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים.
אבל כנראה ששום דבר לא יעזור כנראה שהפעם איבדתי אותה,לתמיד!