כמה שאני מכור אלייך את לא מבינה | פרק 2

"לין? את פה?" אדר שאלה ונפנפה עם ידה מול עיני
"מה? כן כן בטח" עניתי לה
"נו תאכלי כבר ותפסיקי לבהות בהם!" היא אמרה
היא צודקת הדבר האחרון שאני צריכה זה לשבת ולבהות בהם מתמזמזים להם שם
אה שכחתי להסביר לכם.. נגמר השיעור וכולם באו לחדר אוכל לאכול
האוכל הזה דוחה אבל.. אכיל
"את חייבת למצוא מישהו חדש" אדר אמרה ודפקה על השולחן
חצי בצפר הסתובב להסתכל עלינו
"על מה אתם מסתכלים בדיוק?!" פאר הופיעה מאחורי עם המגש וצעקה על כולם
בזמן שטוהר עם אביתר פאר לפעמים נשארת לבד..
אז היא באה לרכל איתנו
"חייבים להפריד ביניהם!" אמרה פאר פתאום אחרי שתיקה ארוכה
"אמרתי לך!" צעקתי על אדר
"אני לא יכולה לראות אותם ככה יותר! הם ככה ואני יושבת בצד בודדה!" היא אמרה ואני רק שמחתי שמישהו חושב כמוני!
"נמצא תכנית ונפריד ביניהם, זה לא יכול להימשך! זה ממש שובר את הלב!" אמרתי ואחרי דקה הרגשתי שתייה נשפכת עליי
"סליחה?! את אוהבת אותו?!" פאר צעקה עליי וזרקה את הכוס על הרצפה
בשנייה שילדים ראו את זה התחילה מלחמת אוכל נוראית
"אני?! את פה יושבת ומדברת על איך להפריד ביניהם למרות שהיא חברה טובה שלך!" צעקתי עליה בחזרה
"נכון היא חברה טובה אבל אז מה?! היא עשתה את זה למרות שידעה שאני אוהבת אותו!" צעקה
"עשתה מה?!" שאלתי לא מבינה מנסה להתגבר בקול שלי על הרעש בחדר
לפתע הרגשנו מישהו מושך אותנו למטה, זאת הייתה אדר שמשכה אותנו אל מתחת לשולחן
"עוד שנייה וצלחת ספגטי הייתה פוגעת לכן בראש!" היא צעקה
"שקט!" לפתע נשמע קולה של המנהלת, ברגע אחד הכול נרגע
אני ופאר הרמנו את ראשנו ממתחת לשולחן לאט לאט
"מי אחראי לכל זה?" שאלה וכאילו הכול היה מתוכנן
מיד כל חדר האוכל הצביע עלי ועליה
"אמסלם, דנינו, בואו איתי בבקשה" היא אמרה והתקרבנו אליה מבואסות
"מה שעשיתן חמור מאוד! לגרום למלחמת אוכל? יש אנשים שמתפללים לאוכל כזה!" אמרה בזמן שהלכנו אחריה ברחבי בית הספר
"אפילו עני מורעב לא רוצה את זה" מלמלתי ופאר גיחכה.. מה שנכון נכון
"כדי ללמוד לקח אתן מרותקות, תשבו פה ואל תזוזו, ובלי דיבורים מיותרים!" אמרה ונעלה את הדלת מאחורינו
התיישבנו באמצע הכיתה וחיכינו שמישהי תתחיל שיחה
"אז.. למה כלכך מכעיס אותך קים ורז ביחד?" פאר שאלה אותי..
"טוב זה פשוט ש..רגע.. מה?! קים ורז?!" שאלתי לא מבינה
"כן על מי חשבת שדיברתי?" אמרה מחייכת
אסור לי שהיא תדע שדיברתי על טוהר ואביתר.. היא תספר לה!
"על.. על גל ודניאל!" אמרתי בלי לחשוב יותר מידי
הם הזוג הראשון שמצאתי
"ממתי את אוהבת את גל?" שאלה
"ממתי את אוהבת את רז?" העתקתי אותה
הבטנו אחת בשנייה לכמה שניות בדממה
אם מישהו יידע שאמרתי את זה על גל אני מתה
אדר מאוהבת בו כבר המון זמן, אבל היא לעומתי מחכה שהם ייפרדו בשקט ולא עושה יותר מידי בלאגן
"אני חושבת ששני הזוגות האלה ייפרדו בקרוב..גל ודניאל רבו היום ממש.. היא התחילה לבכות!" אאוחה אמרה
"ואני בטוחה קים ורז ייפרדו בקרוב גם.. הם חברים כבר כמעט שנה בקרוב יתחילו כל המריבות ו.. הם לא נראים כמו זוג שיעבור את זה" אמרתי ממציאה לה משהו
היא ניסתה לגרום לי להרגיש טוב.. נזרום איתה
"מצטערת ששפכתי עלייך מים" אמרה אאוחה וקמה
"מצטערת שצרחתי עליך!" אמרתי וקמתי גם
התחבקנו חיבוק כזה.. מי שהיה רואה אותנו מהצד היה חושב שמדובר באיזו טלנובלה
"בנות חשבתי שאמרתי בלי דיבורים מיותרים, וזה כולל מגע גופני" המנהלת נכנסה פתאום שוב
התנתקנו מהר אחת מהשנייה והתיישבנו
"היום הראשון שלו כאן וכבר עושה בעיות.." המשיכה המנהלת בזמן שפז ההוא נכנס, הוא.. הוא נראה די טוב.. וגם לא נראה בחור רע
ראיתי אותו מסתכל עליי בחיוך והסתובבתי מהר
הוא התיישב מאחורי, ישבנו בשורה כזאת, אאוחה מקדימה אני באמצע והוא בסוף
"נראה לי שם עלייך עין" פאר קרצה לי והסתובבה

שקט… שקט… ועוד שקט..
ריתוק יכול להיות כזה משעמם לפעמים!!
"כנסו לפה ושבו בשקט!" המנהלת נכנסה, שוב, והביאה איתה עוד 'קורבנות'
"התנהגות כזאת זנותית אינה מקובלת בבית ספרנו!" צעקה עליהם ואני נמנעתי מלהסתובב לבדוק מי אלה
ראיתי שפאר הסתובבה
האמת פחדתי.. אני בטוחה ב90% שאני יודעת מי שם
"זה הם נכון?" שאלתי.. הם תמיד מגיעים לפה
"מצטערת" אמרה ועיקמה את הפרצוף שלה בצער
פעמיים בשבוע הם מגיעים לריתוק בגלל ש..איך אני אסביר
הם חוצים את קו הנשיקות
ולמי שלא הבין – מדובר באביתר וטוהר
זה מה שחסר לי להיות איתם בריתוק
הרי כולם יודעים שברגע שהמנהלת יוצאת מפה הם יעשו מה שבא להם – מה שיטריד אותי מאוד
"אני חייבת ללכת" אמרתי וקמתי בלי לשים על זה שהמנהלת שם
שמעתי אותה צועקת מאחורי אבל לא ממש התייחסתי.. לא רציתי להיות שם
נגמר כבר בצפר אז הלכתי הביתה
כל הדרך הייתה לי תחושה שעוקבים אחרי אבל ברגע שהסתובבתי לא היה שם איש
הגעתי הביתה ופתחתי את הדלת לבד, הלכתי ללופט בו אני גרה לבד
כן כן אני גרה בבית גדול… גדול מאוד
אני בת יחידה וההורים שלי טסים כל הזמן ככה שרוב הזמן זה רק אני וכוכי העוזרת
נכנסתי ללופט והתחלתי להתארגן ליציאה

-פז-
לאן היא הולכת? צריך אומץ כדי לצאת מהריתוק ככה ועוד שהמנהלת שם
קלטתי את לין הזאת בחצי שעה שישבתי שם איתה… יש בה משהו מיוחד, היא שונה מכל הבחורות שהכרתי והכרתי
"בגלל שזה היום הראשון שלך , אני יסלח לך הפעם אבל, הפעם הבאה לא תהיה אזהרה היא תהיה עונש!" אמרה המנהלת בכעס, אפשר לחשוב מה עשיתי כבר, בול הלכתי לקנות אוכל נורמלי
"כבר היום הראשון שלך ואתה עושה בעיות?" אמרה איזה ילדה אחת שישבה איתי בריתוק, לא נראה לי היא איתי בכיתה
"ברגיל שלי.. ואת מי?" שאלתי
"פאר דנינו, אם אני זוכרת נכון אנחנו לומדים יחד ספרות" היא צחקקה
"הא" צחקתי "תגידי המנהלת תמיד עצבנית ככה? או שרק אתמול בלילה בעלה לא נתן לה?"גיחכתי
"כל הזמן! נראלי האישה היחידה בעולם שבמחזור כל השנה." היא אמרה בחיוך
"אז דנינו, תובילי אותי לספרות?" חייכתי אליה
"בוודאי!" היא אמרה וכרכה את זרועה בזרועי
"ודרך אגב לי קוראים פז" אמרתי והלכנו לשיעור ספרות.