״תיהיה בישבילי,בישבילי מאושרת״ פרק 1

״תיהיה בישבילי,בישבילי מאושרת..״ פרק 1

פירקתי את הקרטון האחרון,היו בו תמונות מלא תמונות…
התמונה הגדולה של שנינו,עד כמה אפשר שזה יכאב..,לעבור ליד חדר של בנאדם שהיום היננו,שהאדם הכי קרוב אלייך פשוט נעלם..
הנחתי את התמונה הגדולה של שנינו על המדף
מכל החפצים בחדר,התמונה הייתה הכי בולטת,יכלתי להישאר שקועה על התמונה הזאת שעות,להסתכל עליה כי רק זכרונות יפות עברנו,שיערה הבלונדיני המסולסל גלש על כתפיה,הסתיר את החזה,היה לה פנים של בובה,ועינים כחולות יותר בולטות משלי,היא אולי הייתה דומה לי אבל לעולם לא הגעתי ליופי שלה,לטובת לב שלה,לעקשנות שלה..שנתיים עברו,שנתיים שיום אחד מהם לא שכחתי,את הכאב שנשאר עדיין בליבי וחונק אותי בדמעות,ובמיוחד את היום הזה שהודיעו לנו שהיא נהרגה..שבו אבדתי את אחותי הגדולה..
״אלי?,סיימת כאן?״,איתן דפק בדלת חדרי ונעמד בכניסה,מביט בי ועיניו שקעו בתמונה
״כן..אני עוד כמה דקות יורדת״,אמרתי בחיוך והוא הושיב בהנהון קצר,וסוגר את הדלת אחריו..
הורדתי את חולצתי שהייתה מלוכלכת מאבק,נישארתי עם גופיה לבנה שקצת הבליטה לי את החזיה
ואספתי את שערי הבלונדיני לקוקו עגבניה
פתחתי את הברזים של המקלחת
ובנתיים צחצחתי שינים,התפשטתי ונכנסתי למקלחת
***
ירדתי לעבר המטבח,הכנתי לעצמי כוס נס
ונעשנתי על השיש,דפדפתי קצת במגזין לאופנה של אמא שלי וסגרתי אותו באגרסיביות,הייתי עצבנית מלחזור לבית ספר
״את מוכנה אלינור?״,אייל ירד וניגש למקרר,אומר את המילים מבלי להביט בי
״כן..״,עניתי
״לבושה ככה?״,שאל והפעם הביט בי
בחנתי את בגדי בשאלה
״כן..״,עניתי שוב
״זה…יותר מידי..״,התחיל לומר אבל ראיתי שנאבד במילים
״חשוף?,צנוע,מה הבעיה..״,שאלתי בחוסר אונים
״ממתי יש לך עגיל בטבור?״,שאל אותי
״אם לא היית מתעלם מימני רוב השנים היית יודע יותר..״,גלגלתי את עיני ועניתי בעלבון
לקחתי את התיק שלי ויצאתי לבחוץ
הקשר עם האחים שלי לא כזה טוב,או בכלל עם המשפחה שלי,הורי שקועים בעבודה שלהם ובקושי נותנים לי יחס,ואחים שלי זה רק כדי לשפוט אותי
היחס היחיד שנותנים לי הוא רק בגלל שאני מזכירה יותר מידי את אחותי,היינו תאומות לכל איש שעבר,אבל היה בנינו הפרש של שלוש שנים
נעשנתי על האוטו,מחכה בקוצר רוח לאילן שיקח אותי לבית ספר
הוא יצא מהבית ביד אחת מדבר בטלפון וביד השניה כוס מים,כשהתקרב לאוטו שפך את המים לעבר העצים ותפס את הטלפון עם הכתף לאוזן
הוא נכנס לאוטו ואני אחריו והתחלנו לנסוע,שקעתי בעולם שלי כשמוזיקה שקטה ודיכאונית מתנגת באוזני
הוא חנה מול הבית ספר ושניה לפני שיצאתי הוא הוריד מימני את האוזניה
״אלי..אני..״,הוא התחיל לדבר אבל קטעתי אותו
״אני מאחרת..״,השבתי בקרירות ויצאתי מהאוטו מבלי להסתכל עליו או להתחרט על זה שלא הקשבתי לו
כשהבטתי בבית ספר,צמרמורת עברה בגופי,כל דבר הזכיר לי אותה,כל דבר קטן הזכיר לי תרגעים איתה
התלמידים זרקו לי מבטים וידעתי על מה הם מתלחששים
״היא חזרה..״,שמעתי אחד מהם אומר לחבר שלו
הסיבה היחידה לכך שהם כל כך מתייחסים לזה שחזרתי לבית ספר היא בגלל שאחותי הייתה מבין המקובלות בבית ספר,וגם אחיי…ואני?,תמיד הייתי ׳האחות של..׳,זה היה שוק לכולם כששמעו על המוות של אוריה אחותי,הרבה העריצו אותה..
התקדמתי לעבר המזכירות וראיתי ילדה שנראת לא פחות מגיל חמש עשרה,בוכה כמו ילדה קטנה שלקחו לה את הצעצוע
היא יצאה מהמזכירות ומבטי היה תקועה בה,מה כבר קרה לה?
הייתי שקועה מידי שלא שמתי לב מי עומד מולי
עד ששמעתי רעשים של ספרים נופלים
ובמהירות סיבבתי את ראשי
״עיוורת?״,שאל כשהתכופפתי לעזור לו
״סליחה?״,שאלתי לא מבינה
״לא משנה..״,גיחך והניד בראשו בחיוך
״כשאומרים משהו צריך להגיד את זה שוב עד שאותו אדם שומע!״,אמרתי בתקיפות
עיניו פגשו את עיני ומבטו נהפכו לרצינים
״אלינור?״,שאל מבולבל
לקח לי כמה שניות להבין מי הוא
״אריאל..״,קמתי והסתכלתי עליו
״מתי חזרת..?״,שאל וקם אחרי
״אתמול בלילה..״,עניתי בטון קצת מזלזל
הקשר שהיה לי עם אריאל היה אחד השנוא עלי!
הכרתי את אריאל מהיסודי,קצת עף על עצמו ועשה מימני בדיחה כל השנים האלה
״ואו את..״,הוא חיפש מילה מתאימה
״שונה?״,עניתי
״כן..״,ענה והביט בי
הרגשתי לא נעים פתאום חייכתי לו בקצרה כאומר שלום
ומיד המשכתי בדרכי לעבר המזכירה
נתתי לה את המסמכים שאבא שלי אמר לי לתת להם והיא העבירה את זה למנהל
אחרי כמה דקות הוא קרא לי להכנס למשרד שלו
״אלינור..כמה טוב לראות אותך שוב,מה שלומך?״,שאל בידידות
״אה..בסדר״,עניתי נבוכה וגירדתי את עורפי
״את מרגישה מוכנה לחזור לבית ספר?,כי אם לא אני מבין שתרצי לקחת עוד קצת חופש..״,אמר לי
״הכל בסדר״,חייכתי ושיחקתי עם קצוות שערי
״אני שמח מאוד,את יכולה ללכת לכיתה,אני הבוא איתך…״,אמר לי בחיוך וקם
פתח לי תדלת וסימן לי לצאת
הוא התקדם לעבר הכיתה וגיררתי את רגלי אחריו,הלב שלי פעם יותר ויתר חזק
״מוכנה?״,שאל והנהנתי
שמעתי מעבר לדלת את המורה וקולה הצעקני מדבר
הוא לחץ על הידית וסערה עברה בכיתה וכולם ניהיו בשקט
הוא התקדם לעבר המורה ולחש לה כמה דברים
״אלינור..בואי את יכולה להכנס״,אמרה לי בחיוך
נכנסתי לאט לכיתה,נבוכה ולחוצה
כל הבטים המרחמים עלי
״את יכולה לשבת ליד מאיר״,חייכה לי
זכרתי מי זה מאיר,אך אפשר לשכוח?,הידיד הכי טוב שלי בילדות
הוא היה החבר הכי טוב שלי כל השנים.
מאיר השתנה,הוא ניהיה יותר חתיך מפעם האחרונה שראיתי אותו
כשראה אותי היה לו חיוך מתרגש ושמח ומיד הוריד את התיק שלו מהכיסא שלידו
התיישבתי באיי נוחות והוצאתי בלחץ מחברת ועט רק שהמבטים יפסיקו
ובקשתי התגשמה,המורה אמרה לתלמידים לחזור ללמידה
נערה שישבה כשגבה מולי הסתובבה אלי בחיוך
זאת הייתה קורל החברה הכי טובה שלי,הקצה של המשולש
אחרי שעזבנו את הארץ התחלתי לנתק קשר מכולם,קורל הייתה האחרונה
ואז כבר לא הייתי בקשר עם אף אחד..
קורל השתנתה בהרבה,שיערה השטני ארך עד המותנים והקצוות היו צבועים בבלונד
השיעור עבר מהר,שקעתי במחשבות,זרקתי מבטים קצרים באנשים שזכרתי ושהשתנו מאוד בשנתיים האלה
יצאתי במהירות מהכיתה וניגשתי לעבר הלוקר שלי,שמתי את כל מה שהיה לי בתיק שזה יהיה פחות כבד..
״היי אלי״,נעמדה למולי קורל בחיוך סקרן
״היי קורל״,השבתי בחיוך קצר
״אז..אך את?״,שאלה בהיסוס
״אני בסדר..ואת?״,שאלתי
״גם..״,ענתה והבינה שהשיחה הזאת לא הולכת לשום מקום…
״אתן מדברות על וורוניקה?״,מאיר לפתע הגיע ואמר
״מה הבעיה בוורוניקה?״,שאלה קורל
״עשתה הגדלת חזה בישביל חבר שלה!״,צחק וקורל הושיבה בגיחוך
ניסיתי לזרום אם השיחה הזאת,אבל כלום לא עזר,ידעתי שהם רק רוצים לדבר איתי
אבל התרגלתי להישאר בדד,אז פשוט חייכתי להם והלכתי
ישבתי בחוץ ושמעתי שירים בשקט,שקועה על המקום הישיבה שאוריה הייתה רגילה לשבת עם חברים שלה..
״פעם הייתי מחפש אך להציק לך והיום…אני מודה שהתגעגעתי״,אריאל התיישב לידי ואמר
הרמתי גבות וגיחכתי
״מי היה מאמין שאריאל מויאל התגעגע..״,חייכתי והנדתי בראשי
״קשה להאמין אה?,תכלס גם לי קשה״,הוא נעשן על זרעותיו והביט מקדימה
כיביתי את השירים והכנסתי את הטלפון לתיק,זה עדיין לא מכובד לשמוע שירים ליד מישהו..
״לאן טסתם..?״,שאל אחרי דקה
״אה..לניויורק״,עניתי
״כל השנתיים האלה גרתם שם,ומה אם הלימודים?״,שאל
״קצת היה קשה לחזור ללמוד,אבל רק אחרי חצי שנה הביאו לנו מורה פרטי..״,עניתי
״אני שמח שחזרת אלינור״,אמר ואז נשכב
חייכתי לעצמי ונשכבתי לידו..
אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים אך הקשר היה בנינו היום,הייתי עונה מלחמה קשה..