הבחירה והכעס
האור והבחירה.
טוב אז כך אני ישבתי לי בבית במיתה ובכיתי אני לא יכולתי כבר.
ופתאום אני רואה אור קטן אני מתקרב ומסתכל אני לא מבינה מה קורא.
אני מתעורר ואני חושב רק על האור ואז אני ניזכר שאת עמדת בפתח של האור אני רק רציתי להגיע לאור.
אני הרגשתי שזה יעשה לי טוב אבל לא אני טעיתי.
אני לא יודע מה לעשות ללכת לאור או להשאר פה.
ואז אני חושב למה לי ללכת לאור אני כמעט בטוחה שזה יגרום לי ליתחרת על משהו שאני עשיתי ואז אני מנסה ליתרחק אך האור הזה מושך אותי ולבסוף אני הולך לאור ואני נפצעתי קשה אני יתחרתתי נשאר לי מלה צלקות והן לא ירדו והן מחוערות אז אני לא מבינה למה אלכתי לאור?
למה אני שאלתי את עצמי אני לא מבין למה אני לא רוצה את כל הצלקות האלה הן לא יפות זה לא טוב לי.
אני צריך לעבור ניתוח ואף אחד לא בא לבקר אותי זה הכי כואב כאשר היה מישהי שאתה אוהב והיא ואתה ביחד כבר כמה
שנים ואז אתה צריך אותה שתהודד אותך ואז היא לא באה זה הכי כואב ועוד לחשוב על זה שזרקתי את כל חברי ורק בשבילה ואז היא לא באה.
אז אני ניכנסתי לניתוח ואז אני שוב רואה את האור אך הפעם אני נוגע בו ואז אני לא מתהורר ולא קורה כלום ואז אני חושב אולי אני מת אולי אני חי ואז אני מבין שלא אני מת אלה היא מתה וזה הכי קשה לדעת שאתה זרקתה מישהי על זה שהיא מתה ואתה לא ידעת את זה.
אני יתפרקתי ואני לא ידעתי מה לעשות.
מה לעשות?
להתנצל לפני כולם?
מה מה לעשות?
אני לא מבין למה אני צריך את כל הכאב ראש הזה?
אני אחרי הניתוח ואני חי והכל בסדר ומאז הניתוח אנחי בבית ואני כבר 13 שני לא יצאתי ואני לא רוצה לצאת וזהו ביי.
הסוף.
תגובות (1)
רעיון מאוד מקורי ויפה לדעתי.
הבעיה העיקרית היתה בשגיאות כתיב האיומות, והחוסר בתיאורים ופירוט לגבי דברים.
לאן נעלמו הפסיקים והנקודות?
התהליך שהבן אדם עובר בסיפור מאוד יפה ומשקף את הכאב והסבל שבלא נודע.
אבל באמת שכמה מילים כמו;
בוהק, מסנוור, בלתי נסבל, איום…
שהן כולן תארים, יוכלו לשפר את הקטע בצורה מטורפת.
לדוגמא:
ישבתי על מיטתי והשקפתי מבעד לחלוני על הרחוב השומם.
לא החזקתי מעמד יותר, כל הכאב שחשתי פרץ החוצה בפיתאומיות שכזו
שלא טרחתי להסתיר את הדמעות הקטנות שזלגו מעיני.
הרגשתי פגועה כל כך. חסרת כל.
מיותרת.
המשכתי לבכות ולייבב על מיטתי כשלפתע בוהק משונה חדר אל עייני והבהיל אותי כהוגן.
היה זה אור חזק מאוד, שסינוור אותי עד כדי כך שהייתי צריכה לשפשף את עייני ולהחזיר את ראייתי.
כעבור כמה דקות שבהיתי באור הרגשתי כאב עז בצד האחורי של הראש,
ראייתי התערפלה וצנחתי שמוטת איברים על הריצפה הקרירה.
אני מודה שהכתיבה שלי נוראית למדיי אבל אני מקווה שהבנת את מה שניסיתי להעביר לך.
התארים משפרים כל דבר.
לדעתי כמה שיותר מילים יותר טוב
– כמובן שזו רק דעתי ואני יכולה לטעות –
עצה שלי כל פעם שאת שמה נקודה בסוף המשפט, תעברי על אותו המשפט ותנסי לחשוב אם הקורא הבין את הכוונה שלך או המסר שרצית להעביר דרך המישפט.
דוגמא:
״אני ישבתי על המיטה ובכיתי לא יכולתי כבר.״
מה ניסית להעביר דרך המשפט?
שהדמות מיואשת? או שאולי היא עברה הרבה והיא סובלת?
או שקרה לה מקרה לא נעים היום?
בכל מקרה בהצלחה בהמשך הכתיבה ותקחי את עצותיי לתשומת ליבך.