אהבה ביפנית

אהבה ביפנית
חיים לבד, מה כלכך נורא?
בלי אף אחד, מה כבר קרה?
איש אחד זקן,
מזה מסכן,
יושב ונזכר בימים הטובים,
יושב ומאכיל את הציפורים
והאישה המקומתת,
היא באמת צודקת,
יש אהבה והיא נגמרת בסוף,
יש עוד תקווה שמסתתרת בנוף
סליחה אבל אני לא מצליחה להבין,
סליחה אבל אני לא מצליחה להבחין
מה טוב ומה רע? מה בריא ומה מזיק?
הוא לא כזה נורא, הוא לא כזה מציק.
מה מותר ומה אסור?
מה מקובל ומה דחוי?
איפה האמת ואיפה השקר?
איפה הבאלאגן ואיפה הסדר?
וכל זה רק על אהבה ,
די זאת כזאת בלבלה.
אולי לא צריך את זה באמת?
אולי צריך פשוט לחיות את החים בשקט?
אולי מה שהיה נכון מתחילת האנשות,
זה שנחיה נזדיין נזדקן ונמות?
בלי קשרים ובלי מחשבות,
בלי הסברים ובלי מטרות.
אם אני על הזמן שאני משקיעה באהבה כושלת הייתי מוותרת,
רוב הסכוים שאת הסיפור הזה ביפנית הייתי מספרת.
יכולתי ללמוד לסרוג לעשות ג׳אגלינג ולהטיס מטוס בזמן הפנוי הזה, י
כולתי לכתוב על החיים שאין לי מחזה.
אבל כמובן שלא כי איך אפשר?
לא לדבר על חואניטו היקר?
חייבים עיסוק והודעת לילה טוב.
חייבים לדעת שיש מישהו שרוצה אותך קרוב.
אין באמת חופש כל עוד מרגישים.
אבל אין באמת שמחה כל עוד לא אוהבים.
אז איש זקן אחד, יושב לו לגמריי לבד
ואישה אחת מקומתת יושבת לה בשקט.