אם אני התגברתי על זה, כל אחד יכול(:

דמיינו עכשיו את החברות הכי טובות שלכן בראש. אני מדמיינת שלוש בנות מקסימות: הראשונה, בלונדינית נמוכה, שהיא החברה הכי-הכי-הכי (!) טובה שלי בעולם. קוראים לה נועה, והיא האושר שלי – בלי להגזים; השנייה, שמנמונת עם שיער אדום מתולתל מהמם. קוראים לה אור, ילדה עם הומור שנון שתמיד גורם לי לקנא בו; השלישית, עם שיער חום קצר ופרוע. קוראים לה רחלי, ילדה עם הכי הרבה אומץ וחוכמה שפגשתי.

דמיינו לכן פגישה רגילה עם החברות הכי טובות שלכן. אני מדמיינת אותי ואת שלוש הבנות בבית של רחלי, אוכלות סושי שההורים שלה הכינו והזמינו אותנו לאכול. אני מדמיינת אותי ואת נועה לבד, כמו ברוב הפעמים. סתם רואות טלוויזיה מתחת לשמיכה ואוכלות פופקורן, מדברות על מה היה בשעות שלא היינו ביחד ובזמן שלא דיברנו (שזה מקסימום שלוש שעות). אני מדמיינת אותי, את רחלי ואת אור "לומדות" למתמטיקה. או במחשבה שנייה, מצלמות סרטונים מצחיקים שאנחנו שרות כמו משוגעות. אני מדמיינת אותנו רואות סטנדאפים ולומדות אותם בע"פ (במקום לשנן את נוסחת השורשים). אני מדמיינת אותי ואת רחלי יושבות על הפוף בחדר שלה ושומעות שירים עצובים ומדברות על כמה שהעולם הזה רע ומגעיל (כן, כן זה הכיף שלנו). אני מדמיינת את ארבעתנו "ישנות" אצל אור בבית בזמן שההורים שלה בצימר. אני מדמיינת איך אנחנו מכינות ארוחת בוקר ענקית מהסרטים ותמיד דואגות לסדר את המטבח אחרי זה (או יותר נכון, אני ואור תמיד דואגות לזה).

דמיינו לכן שאתן מאושרות. אני מדמיינת שיש לי את המשפחה הכי טובה בעולם. אני מדמיינת שאני מעריצה של הזמר הכי תומך שיש. והכי חשוב – אני מדמיינת שיש לי את החברות הכי-הכי-הכי-הכי-הכי טובות בעולם, שתמיד יגרמו לי לבכות רק מצחוק, ושתמיד תהיה להן כתף שאוכל לבכות עליה כשצריך.

דמיינו לכן שאתן עולות לתיכון ונפרדות. אני מדמיינת את אור עוזבת אותנו וכמה כואב זה להתרחק. אני מדמיינת את רחלי עוזבת אותי, אחרי שהיא ראתה מה עובר עליי אבל היא העדיפה מרחק. אני מדמיינת את נועה, האושר שלי, עוזבת אותי בשביל החבר החדש והמגעיל שלה.

תסתכלו עכשיו במראה, אתן רואות מישהי בודדה. אני רואה את עצמי חוזרת לבית אוהב, אבל בלי חברות שאוכל לצחוק איתן. אני רואה את החדר שלי ריק מדיבורים של ארבע בנות. אני רואה את המיטה שלי, או יותר נכון, אני לא רואה אותה מרוב שהיא מכוסה בטישו שספג את הדמעות שלי. אני רואה את עצמי, בן אדם ריק שתלוי על זיכרונות שמתו מזמן. אני רואה את עצמי תמיד מנסה לרדוף אחרי החלומות שלי, ותמיד מפספסת אותם. אני לא רוצה לראות את עצמי יותר.