~ לברוח מן העבר~ הקדמה

הרחובות היו שקטים, שום איש לא נראה בסביבה, קור בלתי נסבל הציף את גופי הרועד ורגליי שלא הפסיקו לנוע לרגע למרות שהיו תשושות מהריצה הבלתי פוסקת.
צרחות של הוריי הבלתי פוסקות המבקשות ממני לא לחזור אחורה, עדיין מהדהדות בראשי הכואב והמסוחרר שגרם לעיניי הדומעות לטשטש את ראייתי.
אני לא יודעת עוד כמה זמן אוכל להמשיך לברוח, אני חייבת לחזור לשם.
אני לא יכולה לנטוש אותם, את האנשים שגידלו אותי ודאגו לי כל חיי, גם אם זה יסכן אותי אני חייבת לחזור הביתה אבל אם אחזור מה יקרה אז? אין סיבה אחרת למה הוריי ביקשו ממני לא לחזור אל הבית יותר, הם רוצים שאהיה חזקה ואשמור על עצמי, אבל איך אוכל לחיות אם המחשבה שהשארתי אותם שם?

" אמנדה" קול מוכר קרא בשמי מתוך החשיכה וגרם לגופי להיעצר ולהסתובב חזרה אחורה למשמע הקריאה הנוספת בשמי.
" מי זה?" שאלתי מבולבלת, מביטה מסביבי ודמות הופיעה מבין החשיכה, רגליי הרועדות צעדו באיטיות אל הדמות המוכרת שהתקרבה עד שהגיעה אל אור המנורה המהבהב שהאיר את שערה הלבן האסוף בצמה ארוכה ואת פניה המקומטות, יחד עם בגדיה הארוכים ובשתי ידיה החזיקה מעיל עור מחמם, ברגע שהתמונה התבהרה לי הבנתי שזאת סבתא מרים המחכה לי עם חיוך קטן שמביע רוגע ושלווה אך גם דאגה.
" בואי יקירתי אנחנו צריכות למהר" אמרה ונתנה לי את המעיל בכדי שלא יהיה לי קר ואחזה בכתפיי, להוביל אותי חזרה אל תוך החשיכה…לאן הולכים?
" סבתא לאן הולכים? מה את עושה פה? ההורים שלי…"קולי היה צרוד וחלש אך היא שמעה והבינה מצויין ועיניה נעצמו, סירבו להביט בי מהחשש להישבר.
" אנחנו חייבות לעזוב" זה כל מה שהיא אמרה וזה כל מה שאני זוכרת מהלילה ההוא.

לאחר שהוריה נרצחו, אמנדה מבינה שחייה בסכנה, היא מחליטה לעזוב את עברה מאחוריה ולהתחיל חיים חדשים ומוגנים אצל סבתא מרים שלקחה על עצמה את האחריות לשמור ולדאוג לה.
היא כמובן לוקחת בחשבון שההתחלה החדשה לא תהיה קלה בעיקר שהיא עוברת לעיר חדשה עם אנשים חדשים ואולי אהבה חדשה שתמיס את ליבה הקר.
אך העניינים מסתבכים שעברה מתחיל לרדוף את חייה מחדש והמשימה שלה זה לגלות מה קרה להוריה ומי אחראי לרציחתם ובאותו זמן לא לתת לעבר להשיג אותה אך זה לא יהיה קל.