קטע

השעה ארבע לפנות בוקר הרגע התעוררתי מסיוט שכולי מתנשף ומזיע אני קם לשטוף פנים ומוציא בקבוק בירה של גולדסטאר מתיישב מול מסך הטלוזיה הכבוי וחושב עלינו.. לישון? לא אני כבר לא יצליח אני יודע כי ככה זה כל לילה מאז שנתתי לך ללכת בהתחלה הייתי מנסה לחזור לישון אבל פשוט לא הצלחתי את תפסת מקום נכבד בכל מקום בחייים שלי, כמעט בכל מקום.. את קמה איתי שאני קם בבוקר ונרדמת איתי שאני הולך לישון אפילו בסיוטים שלי את נמצאת כל הזמן.. אני מנסה לתת תשובה טובה לעצמי למה נתתי לך ללכת אבל כל פעם שאני חושב על זה אני מחפש תירוצים או אשמים משהו להצדיק את מעשיי בסיוט את מופיעה לבושה בלבן מחייכת את החייוך הטהור שלך ומבקשת ממני להמשיך הלאה אבל אני כמו כל לילה מחדש מסרב.. מסרב לתת לעצמי להמשיך הלאה כל לילה אחרי הסיוט אני נזכר.. נזכר במילים האחרונות שלך "אני לא יעזוב אותך עד שלא תמשיך הלאה" אבל כמו שאמרתי שאת הפסדת בקרב עם המלחמה הארורה הזאת אני הפסדתי בקרב עם האהבה כי איך אפשר לפתוח את הלב שהלב עדין לא מוכן להיפתח? אז כנראה שגם בלילה הבא אני יחלום עלייך