נסיעה להודו 2007 / 9

אח"כ מתנהלים בכבדות במעלה הכביש הצנום. משני צדדיו בתי הארחה זולים נוטפי אירופאים ושירותיהם. לא תמצא פתח אחד שאינו זועק תיירות.
הודי זריז מחשבה וחד אבחנה מהמר ומתחיל לשטוף אותנו בעברית צברית. נלכדנו. בית ההארחה משמאל שייך לו והחנות שלרגליו גם היא ובוודאי שגם שולחן סוכנות הנסיעות בעומק החנות. גילה, שעדיין מיחסת לדוברי עברית רמת אמינות מוגזמת שוטחת בפניו את סאגת תעצומותיה, הלקנות או לא לקנות דרך סוכנות הודית כרטיס באיר דקאן. אני אסדר לך מחיר מיוחד הוא מורח אותה ומוזר, שהצהרה שבבית נדחית כלאחר יד מעשה יום יום מתקבלת דוקא כאן בהכרת תודה.
לא באתי לספר, שמחיר העסקה היה זהה פרוטה לפרוטה למחיר שנקב הסוכן הקודם. גם לא, שתוך כדי התקשרויות אינטרנט וכדומה הוא ניהל מכירות והמיר מטבעות ושלח ילד לפה ולשם בקצב שהצדיק את המוניטין רב הידיים של האלים המקומיים. לנו למשל הוא מכר צמד בטריות נטענות שסרבו למלא את יעודן מרגע שיצאו מתחום השיפוט של חנותו.
שלושה חדשים לפני מועד הנסיעה התחלתי לרכוש כרטיסי טיסה באינטרנט לפי המתווה של גילה. אתרי החברות לא מאפשרים רכישה בתוך יותר מ-90 יום וברגע הראשון שחציתי את המגבלה הייתי נרעש ונפעם לרגל הקניה הרצינית הראשונה און ליין בארצות מתפתחות. ההליך נגמר כמעט חלק מדי וכאשר גילה נקראה להתפעל כמוני היא מגלה, שהכרטיס שרכשתי מיועד למחר. לא מחר בעוד שלושה חודשים, אלא אחר הצהריים של מחר מחר. הייתי קפוא מרוב פחד. כמו רץ על אבנים חלקלקות נקשתי במקלדת, הקש ותקן עד שאיתרתי את ההליך של ביטול רכישה ובנשימה עצורה המתנתי לאישור המערכת, אך אישורים אין. שוב עברתי את התהליך וההזמנה עודנה רשומה על המסך ללא תוספות מסוג "בסדר, ביטלנו" וכדומה. הרצתי תלונה או שלוש לפניות ציבור ושוב ביטלתי ושוב ההזמנה בעינה, לא תזוע. למחרת עם אור ראשון בדקתי וההזמנה כמובן שם וגילה שניחמה אותי לאמור "טוב, אז הפסדנו 200 דולר בגללך" תובעת להמשיך בהזמנות. הזמנתי והפעם בבואי לאשר ולהתוודות "מזמין אני" צצה כיתובית חדשה, שלא היתה אתמול בנוסח "אנא ודא שהתאריך נכון".
אינני רוצה להתחזות כמתכנת החברה, אבל מותר לי להתגאות בתרומתי הצנועה להליך הרכישה.
בהמשך גיליתי כמובן, שבבואך לבדוק את מצב הזמנותיך יופיע רישום כל ההזמנות ובצד המבוטלות הערת "ההזמנה מבוטלת". דוח האשראי לאחר שבוע פטר אותי סופית מאשמה. חזרתי לנשום והזמנות קלחו ביתר קלות ואפילו לנסיעה אחת ברכבת נרשמתי, שאצלם מגבלת הזמן היא חודשיים לפני המועד.
יום אחד, כחודש לפני, גילה מסיטה מועדים, מה שמעלה את חמתי וגורר ויכוחים, שבסופם המר נכפה עלי לבטל ולהזמין שוב. בדרכי להזמנה חדשה אני נתקל בתוספת אגבית לא בולטת במיוחד, שברגע המכריע מתכוונת למה שהיא אומרת. ומה שהיא אומרת זה, שבגלל מעשי תרמית ברשת וכדומה יכול להזמין כרטיס באינטרנט רק בעל חשבון בבנק הודי.
אתה הבנת את זה יוסף?!
מעתה, עליך לעבור דרך סוכנות הזמנות הודית, שתנכס אחוזים על חשבונך.
חושב שלא? למה שהסוכנויות לא יסרבו גם הן מחשש לתרמיות ואיך זה שהרכבת ממשיכה לקלוט ולבטל הזמנות ישירות באין מחריד??
לנוכח עינינו התעלק על שרשרת המזון טפיל נוסף שהאינטרנט אמור לעקוף, אלא שהאינטרס המקומי תמיד קודם לזה של התייר.
סוכננו הזריז עושה קופה על גבינו וגם לא מתבייש להוכיח זאת שחור על גבי קבלה. גילה מתבכיינת להנחה ונענית בהתבכיינות נגד, שעיקר הרווח הולך לדרג נסתר, שמבצע עבורו את ההזמנה. ואם חשבנו שבדוכן החברה בשדה התעופה ניתן לחתוך את ההפרש למדנו אח"כ שטעות בידנו. מה שעוד למדנו הוא, שהמחיר בחברה זו משתנה חדשות לבקרים בהתאם לשעה וליום בשבוע ועכשיו לך חפש הבדלים מסתם נהג ריקשה, שמרקיד מחירים על פי הלקוח. כשדופקים אותך, הפרינציפ כואב לא פחות מהכסף.
נותר לוודא שאלה כרטיסים של ממש לפני שמבטלים את ההזמנה בג'ט.
מלהטטים הלאה במעלה הסמטה צד בצד עם מכוניות, טוזטוזים ופרות. הרחוב, אם מותר לכנות כך את הרווח המצומק שמותירים הבתים מהווה בית שימוש וכר מרעה לפרות, רכושו הפרטי של ההודי הממהר ומסלול מכשולים לכל היתר. בשני צדדיו מתמשכות תעלות ביוב רדודות, שבערים רבות הן מכוסות ובאחרות דוקא לא.
הכיסוי הוא גם סיפן של כניסות העסקים ובאודאיפור מתמחים העסקים בציור מיניאטורות של אלמנטים קמעוניים לקוחים מציורי אמנות עתיקים. הסגנון הנושן נחשב לקלאסיקה והנושאים- מבחר רומנטיקה מתקתקה של היא, הוא, היא והוא, הוא ונוף, נוף בלי הוא ועוד כהנה קטעי אידיליה של עשירים. גילה מנהלת ויכוח בלתי מתפשר וכופה על הסוחר לארוז לה 3 ציורים במחיר מופחת. אח"כ בבית (בישראל) מגלים ששיחקו אתנו משלושה יוצא אחד ומי שחושב שהוא יכול על סוחר הודי מוזמן להוכיח. עכבר קטן חומק לרגע מתעלת הביוב לפתח החנות וממהר לשוב כל עוד זנבו בו.
לקראת מופע הריקוד ילד כבן עשר פורש בדים על רצפת החצר ברצינות תהומית. הוא מסורבל ואיטי ואף אחד מהנוכחים אינו מקדיש לו תשומת לב או חושב לעזור לו, כיוון שזו העבודה שמאכילה אותו. בוחרים אבני חצר לישיבה במיקום, שלדעתנו לא יאפשר לנדחפים להסתיר לנו. הריקוד הוא אישי ואיטי, שתי בחורות, האחת צעירה וגמישה והשניה מלאה ומסורבלת מסתובבות ומשחקות בידיהן כל אחת כמעט בפני עצמה. הרושם אומר, שלא משנה מספר העוסקים, הריקוד הוא תמיד אינדיבידואלי. הרעש שעושים שני כלים מהצד לא מפריע להן. השירה מזכירה במקצת לחנים ספרדיים של פלאמנקו.
כמו בכל תרבויות מזרח אסיה, אמנות ביצוע מזוהה עם להטוטנות. רקדנית שמנה, מבוגרת כבת ארבעים מטעינה על ראשה סדרת צלחות ויוצאת להשתובב על מצע הבד. אנחנו כמוכי תדהמה. בתנועות מדודות, מלאות כוונים ומלוות בעיכוסים מתונים היא מחזיקה בנו בנשימה עצורה. האישיות הפורצת מבעד לתנועות לוכדת כמהפנטת את הצופים ברשת קסומה ואני מזכיר לעצמי פעם אחר פעם לנשום שלא להפסיד את המופע. הפרחית החתיכה הקטנה מהריקודים הקודמים צריכה לגדול וללמוד עוד הרבה לפני שתוכל למגנט קהל בעוצמה כזו. ברבות הימים הזכרתי לנהג את אותה אשה והוא אמר כבדרך אגב, "או כן, היא מפורסמת בכל הודו".
בחשיכה, אנו בדרך הביתה (למלון) אולם גילה עוד פתוחה להצעות. צייד של ערבית מפתה אותה להיכנס, לראות איך מצירים את המיניאטורות, כוונתו טהורה, רק לראות ולהשכיל. חדר חשוך גדוש קעריות צבע ומכחולים דקים והמון רב של תמונות מייחלות לגאולה, ממש מרתק ואת התמונות מעתיקים ממבחר ספרים נושנים. תעשית המקור של הכמו ישן. נו ואחרי שראינו אולי נקנה משהו? אכן, הכל צפוי אם הרשות נתונה. נסוגים תוך מלמול התנצלויות והבטחות סרק ונסים למלון.