מאז ולתמיד – פרק 3

-רוזלינדה (רוז) רגרייסה-

עשיתי את דרכי דרך ההמון המסתובבים ברייק לכיוון הדלפק הראשי כדי להזמין את ההזמנות שהשאר ביקשו.
פילסתי את דרכי עד שהגעתי אל הדלפק הארוך, מלצרית נחמדה עמדה מאחורי הקופה ושאלה בחיוך רחב איך אפשר לעזור.
״אפשר בבקשה, צ׳יפס עם תוספת קטשופ, אייס קפה, קפה רותח, ומלקשייק שוקולד״ אמרתי בנחמדות אל המלצרית החייכנית.
״בוודאי, כמה דקות וההזמנה מוכנה״ אמרה והקלידה את ההזמנה לתוך המחשב שמולה, הגשתי לה את הכסף וחייכתי אליה בחזרה. היא פנתה אל עבר המטבח במהירות ונעלמה מאחורי הדלת המובילה למטבח.
״תמיד מלקשייק שוקולד״ שמעתי קול מוכר להחריד, קול מוכר שכמעט הפך לזר.
כל כך מוזר, ושונה… לשמוע את הקול הזה שוב.
״ג׳ונתן!״ קראתי מופתעת, הסתובבתי אליו, הוא נראה אחרת, שונה ממה שזכרתי אותו.
הוא נראה…שבר כלי.
״רק ג׳ון… רוז, רק ג׳ון״ תיקן אותי, ולרגע הופיע על פניו זיק קל של כאב שנעלם תוך פחות משנייה בודדה והמסכה האטומה והקשוחה חזרה להתנוסס על פניו הגבריות.
״מה קורה איתך?״ שאלתי אותו בחיוך מבויש מעט.
הוא תמיד שנא שקוראים לו בשמו המלא.
״מסתגל״ ענה בחיוך קל, מה שהפשיר מעט את המתח השורר בנינו.
״מה איתך?״ שאל לאחר רגע ורק עכשיו שמתי לב להבל פיו הנעים שהתערבב עם מעט ריח של אלכוהול חריף.
״הכל רגיל״ אני עונה לו במשיכת כתפיים קטנה.
״אתה שיכור?״ אזרתי את האומץ לשאולו לאחר רגע.
״קצת, אני מניח…״ אמר וגירד בעורפו, מסיט ממני את מבטו הקר.
״ההזמנות שלך״ קול אחר נשמע מאחוריי, המלצרית חזרה עם כל ההזמנות שלי, מונחות על מגש גדול ואדום.
״אני אתן לשאר את ההזמנה, ואלווה אותך הביתה״ אמרתי לו, זה לא אופייני לי, בחיים לא הייתי מציעה דבר כזה.
אבל הוא לא נראה במצב של ללכת לבד עד לבית ובטח שלא לנהוג, בנוסף אין בשעות אלו תחבורה ציבורית.
המצפון שלי לא ישאר נקי אם לא אעזור לו.
הוא הנהן פעם אחת בראשו בהסכמה ושתה בשלוק אחד את כל תכולת כוס הזכוכית המלאה אלכוהול, שעד עכשיו לא שמתי לב שהייתה אחוזה בידו.
שיחזרתי את צעדיי בחזרה אל השולחן הגדול והקבוע שמסביבו ישבו כולם, צוחקים ומחייכים.
נתתי לכל אחד את הזמנה שלו וחזרתי בחזרה אל עבר ג׳ון.
יצאנו ביחד מהבר-מסעדה אל אוויר הקיץ המאוחר והקריר.