1 מרגלת בהסוואה-Spy in disguise

"נוו שימי חדשות" התחננתי לאחותי (התאומה)מאיה, נמאס לי מכל הטלנובלות "עכשיו תורי לבחור ערוץ" טיענתי. למרות הייותנו תאומות אנחנו כל כך שונות. אני נחשבת החכמה שביננו יש כאלו שיכנו אותי "החנונית" אבל המראה שלנו דומה שנינו חומות עם עניים ירוקות, השיער הוא סימן האיכר שלי חלק, ואילו שלה מתולתל. "נמאס לייי!!!" צעקתי לאמא שישבה במיטבח עם אבא. שמעתי את אמא נאנחת ואז רק מגיבה "עדי אם אתן לא מסתדרות לכו לישון." הבטתי במאיה מבטת יורק שנאה, ועליתי לחדר החדר של מאיה היה פתוח והמחשב שלה דלק. לפתע צליל של הודעה במייל הבהיל אותי. קפצתי ואז גיחחתי. ניכנסתי לחדרה והתיישבתי בכיסא מול המחשב. הקוטרת הייתה מוזרה "לילה ללא שינה" לי היא הייתה מוזרה אומנם שאני חושבת על מאיה הקוטרת בכלל לא מוזרה. נכנסתי וקינאה התחילה לדגדג את אצבעותי המייל דיבר על בית ספר של מרגלים שהיא מוזמנת לבחיינות בעוד שבועיים. הקינאה עכשיו ביעביעה בקירבי מיד רעיון צץ במוחי. ירדתי ללמטה ונעמדתי מול הטלוויזיה מאיה הביטה בעניי "מה את רוצה?" גמגמתי קצת ואז התעשתתי על עצמי "אני צריכה את האיימל שלך יש לאיימל שלי בעיה ואני לא מקבלת את התרגילים במטמתיקה את מסכימה להחליף איתי?" היא הביטה בי במבט מוזר ואז ענתה "אם זה מה שאת רוצה…" חייכתי ונשקתי לה על הלחי אולי זה היה קצת מוגזם אבל היא פירשה את זה שאני פשוט חנונית. עליתי ונכנסתי לאיימל שלה רשמתי שאני מסכימה. ומיד נכנסתי לאטר קניות וקניתי ביביליס. חייוך הטפשת על פני שיניתי את הסיסמה של האיימל וקיביתי את המחשב.

השבועיים עברו לאט כל יום בציפיה ובניסיונות קושלים על הביביליס. סוף סוף היום המיוחל הגיע בבית ספר לא כל כך הקשבתי הייתי שקועה במחשבות. בבית הארוחת צהרים נשארה שלמה. אמא הייתה קצת לחוצה אז הרגעתי אותה בארוחת ערב גדולה במיוחד שכמעט הקאתי מרוב התרגשות. הלכתי "לישון" מוקדם מאיה נהנתה מהטלוויזיה אני הדלקתי את הביביליס והתחלתי לתלתלת את השיער , מרחתי מעט מסכרה וצלליות. קשרתי חבל למיטה ושילשלתי אותו למטה החלקתי עליו והתחלתי לרוץ אל מקום המפגש שהוא היה התחנה ליד בית הספר. שמחתי ששמתי נעלי ספורט והמשכתי לרוץ בהזמנה רשמו 10:13 בלי איחורים והשעה הייתה כבר 10:05. בדרך כלל לוקח לי 20 דקות. הפעם רצתי בכל כוחי גם כשהצד התחיל לכאוב, וגם שהוא שרף, והראות בקושי תיפקדו. כשהגעתי השעה הייתה 10:12 חייכתי מלאת סיפוק עצמי נאנחתי מביטה בפנים המוכרות וגם באלה שלא. שו פנים לא נראו לי סמכותיות כדי להיות מדריך. אז התיישבתי על הספסל מכונסת בטוח עצמי. הבטתי לתיקרת התחנה לפתע ראיתי אדם בין גילאי ה20 ל30 מודבק לגג עם גבו הוא הביט בי וסימן לי עם אצבעתו להיות בשקט אחזתי את פי כדי לא לפלות צרחה ניסיתי לשתוק אבל אז הוא נפל עלי