פסיכה וקופידון-פרק 2

לילה לא קל עבר על קופידון,אל האהבה יפה התואר.
הוא שכב במיטתו,ולא הצליח להפסיק לחשוב על פסיכה.
הוא ידע כעת,כי אסור לה לראותו.
היא,אפילו לא ידעה דבר על קיומו.
כשבבוקר,הבחינה אימו הכתמי הדם העדינים על ריצפת השיש.
"מה קרה כאן בלילה?"היא שאלה אותו,"יש כאן כתמי דם."
קופידון,שהיה בן מסור ואוהב פחד שאימו תגלה את האמת.זה יכעיס אותה וישבור את ליבה.
"הצלתי ציפור פצועה."אמר,"לייתר דיוק,עוף לילה שנפצע מחץ של צייד."
"מתוק שלי,"לטפה את ראשו,"אתה כל כך דואג לבעלי החיים.לב אדיר פועם בתוך החזה המדהים שלך." היא אינה יודעת כי היה זה דם ליבו.שכן,הוא חשוף כעת לסכנה גדולה. הוא אינו בנאדם ולב שבור עלול לגרום למותו.
כשהוא קוטף ורד,בעודו מקשיב לדבריו של אפולו המסביר למלך,אביה של פסיכה כי היא בסכנה ועליו לשלוח אותה הרחק מיכאן.
"היזהר!"היא שמה לב כי פצע את אצבעו,לוקחת מידו את הורד.
"אני חסר זהירות היום."אמר.
"מה קרה לך?"שאלה אותו,"החוורת פתאום.אתה מרגיש טוב?"
"אני בסדר.."אמר,והלך לשכב בחדר שלו.
כשהוא שומר בקרבו את סודו,לא מסוגל להפסיק לחשוב על ליל אמש.
נסער ממה ששמע.
"אני לא אתן לאיש לפגוע בה."חשב לעצמו.
אביה של פסיכה עשה כבקשתו של האל אפולו ,עטף אותה בתכריכים והניח אותה על הצוק.
הרוח הקלילה נשאה אותה לעבר ההר הגבוה שעליו היה ארמון יפייפה.
פסיכה נכנסה פנימה,מבוהלת מעט.
היא הביטה פנימה.קירות הארמון היו עשויים זהב טהור,יהלומים ואבנים יקרות כמעשי ידיו של אל.
היא יצאה אל תוך גן מדהים ביופיו שבו הייתה מזרקת מיים גדולה עשויה שייש.כשבגדיה הפכו והשתנו לכדיי שמלה לבנה יפייפיה,נוצצת מפנינים ויהלומים.היא הביטה בפליאה,ניגשת ומתיישבת על המזרקה.פרחים מדהימים צמחו שם.
היא חשה משב רוח נעים מלטף את פנייה.