פסיכה וקופידון-פרק 1

זהו סיפור אהבתם של פסיכה וקופידון,נסיכה ואל האהבה היווני.
סיפור זה סופר ע"י אפוליאוס במיתולוגיה היוונית.שיכתבתי ובחרתי לספר את הסיפור בדרך שלי.
פסיכה הייתה הצעירה מבין שלוש אחיות.וגם הכי יפה מבניהן.היא הייתה יפייפיה.
הן מצאו,כל אחת חתן והתחתנו.אך לפסיכה,איש מבין אלה שיצאו איתה,לא הציע נישואין.
אנשים,רובן גברים,סגדו ליופיה המדהים.עיניה הירוקות ושחור תלתליה כבשו אותם,אך הם מישום מה לא התאהבו בה אף אחד מהם.פסיכה נפגעה מכך,שאיש אינו אוהב אותה.
ליבה חפץ לדעת מה זו אהבה.
"לשם מה לך צער וייסורים?"אמרה לה אחותה הגדולה באוזניה,"זה סתם כואב.מניסיון.את ברת מזל על כך שאינך יודעת מה היא אהבה."
הנערה היפייפיה והמקסימה הזו,הופתעה לגלות עד כמה היופי הנדיר שלה פותח לה דלתות,ואנשים תמיד מסבירים לה פנים ועוזרים לה,אך עם זאת היא הרגישה מקוללת.
אך,בצד השני מישהי הייתה מאוד מוטרדת מיכך.
ונוס,אלת היופי הביטה בה בקינאה.אנשים,סוגדים לבחורה הזו כלאלה.
"בלתי מתקבל על הדעת!"קראה,מברישה את שערה הזהוב מול המראה שלה.
"מה העיניין אימא?"נשמע קולו של בנה,קופידון.
הוא היה בחור יפייפה,גבוה,שערו זהוב ועיניו בצבע תכלת.הוא אהב כל כך את הטבע,ותמיד טיפל בחיות הפצועות שמצא.אימו,נראתה מעט חיוורת,הוא דאג לה.
"מקדשיי ננטשו."אמרה בפניו,"בני האדם סוגדים לנערה יפייפיה אחת,בשם פסיכה."
אמרה לו אימו ואז היא סיפרה לו עלייה.
היא שלחה אותו למשימה.
היה עליו,לשלוח בה את חיציו ולגרום לה להתאהב ביצור המכוער ביותר בתבל,ובכך לדון אותה לאבדון.
"אל תידאגי,אימא."אמר הבן ונשק לראשה של אימו,"אני אשיב לך את גאוותך."
הוא פנה מייד,אסף את החיצים שלו,לקח את הקשת המוזהבת שלו ויצא לדרכו,כשהוא פורש כנפיים.
הוא היה גבר צעיר חטוב,שרירי כבן 25.באותו יום הוא הסתובב עם שלל חבריו.
"גם לאל האהבה אין מישהי?..הא בונבון?"שאלה אותו אחת האלות מפלרטטת אותו,כשהוא מעט נרתע ממנה.
"אני יכול לגרום לליבך לגעוש ולסעור בתוכך..,"אמר מביט בה.
"אך מי גורמת ללב שלך לסעור?"שאלה,נוגעת בו.
"האמת?..אף אחת."אמר בפניה כשהיא נוגעת בשערו הזהוב.
"אל תתאהב."הזהירה אותו,"לנו האלים,לב שבור פירושו :מוות."
בעוד קופידון חושב על משימתו הסודית,להציל את כבודה האבוד של אימו האהובה.
הוא ינקום בה, בנערה הזו על כי תפסה את מקומה ולקחה את כבודה.שכן,לא היה לו כל מושג מי היא.
לילה.הכל שקט מסביב.
הנסיכה הצעירה ישנה במיטתה.
קופידון הגיע אל חלונה מוציא את חיציו ומכוון את הקשת שלו אלייה,כשלפתע ראה את פניה.כשלפתע,נגלה לעיניו היצור הכי מתוק והכי יפה שראה מימיו.מלאכית שאין מתוקה ממנה.אף על פי שזה לילה והיה חשוך מסביב,הייתה מוארת האור יקרות נדיר.קופידון לקח נשימות עמוקות.
היופי שלה בלבל אותו כל כך.הוא ירה את החץ,והחץ התעופף באויר, וננעץ בלב שלו
שהחל לפעום בחוזקה,כשהוא מניח את היד שלו על פצע הפגיעה. מעט דם טיפטף,זה כאב מעט.
אך הכאב היה מתוק.שכן,היא אינה יודעת כלל על קיומו.לא היה לה מושג מי נמצא עימה בחדר,כשהיא בעולם החלומות.
"היא יפייפיה.."הוא אמר המום.ומייד,ניגש בשקט,מלטף את פניה באצבעו.לוקח נשימות.
הוא נשאר שם מספר רגעים,בשקט..מפחד להעיר אותה,ואז יצא דרך החלון,אל בייתו.
הוא נכנס הביתה בשקט,בכדי שאימו לא תבחין בו,כשטיפת דם קטנה,טיפטפה על הריצפה עשויית השייש.קופידון נכנס במהרה למיטתו,ונשכב עליה מנסה להרגיע את הלמות לבו .