זה היה מזמן…
אני פוקחת את עיניי,
הוא כבר לא כאן..
כבר לא מסתכל עליי.
כן זה מוזר, האופן שבו הוא בהה בי ישנה.
זה התחיל מזמן..
וגם כשהוא לא כאן, האהבה נותרה
פוצעת את נשמתי.
והקרב בין הראש ללב, משתקים את גופי.
וזה כאן…
הזכרונות שבו הוא נשק לשפתיי
תחושת הזרועות שעטפו את מותניי.
המגע של גופינו החם
הזמן שבו היינו אדם אחד..
וזה היה מזמן..
אבל תמיד ישאר כאן.
הריח שעל צווארו, צליל קולו..
והאהבה…
כן היא עדיין כאן.
..
תגובות (0)