אם למישהו אכפת, תקראו

דרך אגב, זה שהרגע פירסמתי את הרגשות שלי זה דבר עצום בשבילי, אומנם אתם לא יודעים מי אני (ובוא נשאיר את זה ככה) אבל זה צעד עצום בשבילי.
התלבטתי אם לפרסם או לא, וכמעט שלא לחצתי על מקש הפירסום ומחקתי את מה שכתבתי, אבל אחרי שכתבתי את כל זה הרגשתי שאני חייבת לפרסם, כדי להיפטר מהחוסר ביטחון הארור הזה !

*כדי להתקדם עוד צעד אל עבר המטרה שלי שהיא להיפטר מהחוסר ביטחון הארור הזה !

אז קודם כול הכבוד לך..למדת לבד איך לפתור את זה לאט לאט..אני חושבת שאת צריכה להיות בטוחה בעצמך , לאוהב את הכתיבה שלך ..ברגע שאת שלמה עם מה שאת עושה זה כבר לא משנה מה אחרים חושבים ..אני בטוחה שקוראים פה לא רוצים לרעתך , אולי יכתוב לך ביקורת אבל זה ביקורת בונה שעוזרת לך בסה״כ ..ויש פה גם המון מחמיאים..תחשבי על זה , לילה טוב.

לאהוב*

אוי כל כך מבינה אותך . גם לי יש את בעיית החוסר בטחון , וגם אני בגללה חושפת את שמי , אבל זה בסדר .
זה מקום שבו את יכולה להעלות את הנשמה שלך ולקבל תגובות לטוב ולרע בלי שידעו מי את .
אני אתחיל לקרוא סיפורים שלך , תאמיני בעצמך :) ❤️

גם אני סובלת מחוסר ביטחון אני כל כך מבינה אותך

רק מהקטע הקצר הזה שכתבת עכשיו עולה כי יש לך כישרון בכתיבה והבעת רגשותייך! את צריכה להאמין בעצמך ולהתגבר על המכשול של חוסר הביטחון. כמו שאמרת את, אף אחד לא יודע מי את והקהילה באתר הזה מאוד תומכת, כך שאין לך צורך לפחד. אני כותבת ממקום של הבנה והזדהות אלייך, גם אני נכנסת לאתר כל שעה מרגע שאני מפרסמת סיפור כדי לראות אם הגיבו לי, וכמה צפיות יש לי, וכן רוב הפעמים אני מתבאסת ולא מבינה מה עשיתי לא בסדר. למה לא מגיבים לי כשיש כל כך הרבה צפיות… אבל בכל זאת אני ממשיכה לפרסם, כי גם התגובה היחידה שקיבלתי לפוסט, גם היא מחממת לי את הלב. חשוב לי לשתף ולשמוע ביקורות, ואני בטוחה שגם לך. אז אנא ממך, תאמיני בעצמך!

תעלי סיפורים אל תחשבי מה שיגידו עלייך אבל כן תקראי ביקורות הן עוזרות בטירוף. תתיחסי לכתיבה באתר כאילו את כותבת במחברת שלך, ולא תחשבי על האתר אז לא תחשבי מה אנחנו יכולים לכתוב

אני מבינה בדיוק מה את מרגישה. למה נראה לך קוראים לי סתם אחת?
בהתחלה בקושי הייתי מסוגלת להודות שאני כותבת, כי פחדתי שיבקשו ממני להראות את מה שכתבתי. כתבתי הרבה מאוד פריקות במהלך הזמן, ורק אחרי שנרשמתי לפה התחלתי לחשוב לחשוף אותן. אני רוצה להגיד לך שכל התגובות שקיבלתי על הפריקות והקטעים הראשונים שלי חיממו לי את הלב, עזרו לי ונתנו לי את האומץ להמשיך לפרסם. עם הזמן ההרגשה הזאת משתחררת ויהיה לך יותר קל להמשיך ולפרסם, אולי אפילו להקריא כמה מהקטעים בפני אחת מהחברות הטובות שלך, אפילו שזה יכול להיות קשה.
נכון שיש תגובות פוגעות, קשות או לא נעימות, אבל לפעמים גם החיים ככה. עדיף להתעלם מהפגיעה עד כמה שאת יכולה, ולהפיק מאותה התגובה את הטוב ביותר.
אני חושבת שככול שיעבור הזמן ותמשיכי לפרסם ולחשוף את הכתיבה שלך, הביטחון העצמי שלך יגדל עד שלא תפחדי להראות את הטקסטים או לקרוא חלק מהם בקול, לפני ילדים אחרים. ברור שאני מתכוונת לחברים, ולא פשוט לעמוד ולקרוא קטע שלך לפני כל הכיתה. אני חייבת להודות, אותי הרעיון הזה מבעית.
למען האמת, בסך הכל רציתי להגיד לך שכדאי לך להמשיך לפרסם. את לא חייבת לפרסם קטעים אישיים, אבל לא את לא צריכה להפסיק. בטווח הארוך זה ישפר את הביטחון שלך ביחס לכתיבה ויכול להיות שגם בלי קשר אליה.

My heaven, כותבתבליכותרת, el

תתעלמו מהתגובה הקודמת…הייתה לי בעיה וניסיתי למחוק ובמקום זה בטעות שלחתי….my heaven, כותבתבליכותרת, shirel55, אופק_7, ריעני, סתם_אחת, תודה לכולכם!! פשוט העלתם לי חיוך

היי אני גם די מבינה אותך. ואני סוג של חדשה באתר הזה..והביטחון שלי הוא גרוע אני שומרת את כל הסיפורים שלי בתוך מחברת ואני לא מראה אותם לאף אחד כי אני די מפחדת ממה שאנשים יגידו לי. אבל כשהעיליתי אתמול את הסיפור הראשון שלי אחרי הרבה התלבטויות עם להעלות או לא אז חשבתי לעצמי שעם יהיו תגובות טובות ופחות טובות אז אני אוכל ללמוד מהם..וככה גם את :) את יכולה לכתוב את כל הסיפורים שעולים לך לראש ולפרסם אותם ואפילו עם תקבלי תגובה אחת או שניים גם אם הם טובים וגם עם הם לא…תחשבי קודם מה התגובה שלך לסיפור שאת הכנת, כי מה שאת חושבת על היצירות שלך הם יותר חשובות.
אני מקווה לראות יותר סיפורים שלך :)

תודה sharon-belen, גם אני לא מראה את הסיפורים שלי לאף אחד, רק שאצלי הכל רשום בפלאפון, יותר נוח לי ככה חח. תודה רבה על המחמאה ועל התמיכה. אקרא את הסיפורים שלך, מבטיחה! (של כולכן, את האמת)

זה בסדר, הפחד הזה יישאר עד שתקפצי למים העמוקים. אם זה קשה לך תקחי כמה זמן שאת צריכה ותעשי את זה. אל תחשבי על מה שעלול לקרות, זה רק יפחיד.
אנשים יקראו ויכתבו לך תגובות, מקסימום תגובות בונות! :)
בהצלחה!

תודה תולעת סיפורים… ;) !