תן לי סימן

אני מוצאת את עצמי יושבת על הרצפה ומביטה בתקרה, ולא יודעת מה לעשות.
הם אומרים שהאל נמצא בכל מקום, שהוא ישמע אותי אפילו מהקצה השני של העולם, אני בטוחה שזה דבר נחמד לחשוב, שלא חשוב איפה אתה או מי אתה, יש מישהו ששומר עלייך, מין בוס גדול כזה שמשגיח עלייך אישית ודואג לך, אך מנסיוני, אם יש בוס גדול יותר למעלה, לא אכפת לו מאיש מאיתנו, או לפחות ממני.
"תן לי סימן שאני צריכה להמשיך להאמין בך." קולי נשמע חלול במידה כמעט מפחידה."תראה לי שהכל יהיה בסדר." קול הדלת הנפתחת גורם לי להשתתק.
אני לא צריכה להסתובב בשביל לדעת מי עומד מאחוריי, אני אפילו לא טורחת לקום, אני פשוט מתעלמת מהכל, לא רוצה להתקיים יותר.
"חשבתי שאמצא אותך פה,"הוא אמר והתקרב אליי."אבל עדיין לא הייתי בטוח בזה במאת האחוזים."
אני לא אומרת דבר, רק ממשיכה להביט בחלון הקטן, תוהה למה אני ממשיכה להאמין אפילו כאשר ברור שאין סיבה.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת, קולי חד ואדיש, אני יודעת שאני לא צריכה להתנהג אליו כך שזה לא מגיע לו, אבל אני לא יודעת מה עוד לעשות מלבד זה.
"אני רוצה את מה שאת רוצה," הוא עונה לי ואני חייבת להודות שאני מבולבלת."אני רוצה פשוט להיות פה בשבילך, להיות הכתף עליה תוכלי לבכות, כל מה שתצטרכי, אני אהיה." דבריו כמעט גורמים לי להצטער על הדרך בה התנהגתי אליו, אך רק כמעט, משום שאני יודעת שהכל יהיה קשה יותר אם ארגיש.
"אני לא רוצה דבר מכל זה." קולי חסר רגש בצורה מדאיגה, אך מה אני כבר יכולה לעשות, אני מניחה שרגש זה עוד אחד מהדברים האלו שגופי לא יכול להתמודד איתם עכשיו, משום שאני לא אשרוד את סערת הרגשות ההיא, אני בטוחה בזה.
"אז פשוט תגידי לי מה את צריכה." הוא אומר, לא מוכן לוותר, משהו בו כמעט גורם לי רצון לפרוץ בבכי, אך אני מפחדת שאם אתחיל לבכות לעולם כבר לא אפסיק.
"נקמה," המילה מחליקה על לשוני בצורה שמוצאת חן בעיני." אני צריכה לנקום."