אנשים מיוחדים – פרק 5: בחירות
"השער שלך מאוד ארוך, זה מוצא חן בעיניי" אמרה נוי בזמן שהיא מסרקת את השער שלי, אנחנו נמצאות בחדר שבוא התעוררתי ואני יושבת מול שולחן איפור יפייפה עם מראה גדולה, אני לא כל כך מרוכזת במה שהיא אומרת אני עדיין מנסה להבין כל כך הרבה דברים שלא ברורים לי, למה הם התכוונו כשאמרו שמליסה הייתה שונה?, למה הם יכלו לזהות את הרח שלי?, איך נוי מכירה את מליסה עם היא בארך בגילי?, כל כך הרבה שאלות מתרוצצות בראש שלי אבל אני לא בטוחה איך להתחיל לשאול אותם, אני מביטה בעצמי במראה ואז שמה לב לכתף שלי שהייתה פצוע עד לפני כמה שעות, איפה פצע הירי שהיה לי זה לא משהו שמחלים בין לילה ובטוח משאיר אחריו צלקת לא קטנה, אבל הכתף שלי הייתה שלמה ללא כל סימן לפצע, אני מחזירה את המבט שלי למראה,נוי כבר לא מרוכזת בשער שלי היא מביטה בי, היא מסובבת את הכיסא לעברה מחזיקה את פני שתי ידייה ומביטה ישירות בעיניי, הפנים שלה כל כך קרובות לשלי ואני מרגישה לא בנוח "נוי אני לא יודעת מה את חושבת אבל אני לא בקטע" נוי מתפרצת בצחוק ומשחררת אותי "אני אוהבת את הגישה שלך כל דבר יכול להשתפר עם בדיחה מבחינתך, ואת לא מפחדת להגיד את מה שעולה לך לראש לא משנה מה יהיו התוצעות, אז למה יש לך את אותה ההבאה כבר שעות?" נוי הייתה באמת מודאגת ההבאה על פניה הייתה רצינית בפעם הראשונה מאז שהגעתי אבל לא הרגשתי שאני רוצה לשתף אותה ברגשות שלי או בכלל לדבר איתה, אני עדיין לא מרגישה שאני יכולה לבטוח כאן במישהו, "היא רוצה לדעת", אדם אומד ליד פתח הדלת נישען על המשקוף עם ידיים משולבות "אבל לדעת זה לא תמיד הדבר הכי טוב", בכל פעם שהבחור הזה פותח את הפה אני מוצאת עוד סיבה לשנוא אותו "ידע זה כוח אף פעם לא אמרו לך את זה?" עניתי לו בהתחכמות, הוא הביט בי במבט מופתע כאילו לא ציפה ממני לענות לו או שפשוט לא ציפה לתשובה הזאת, הסתובבתי לנוי וכרגיל היא גחכה "אדם תוותר על המאבק הזה, אתה לא יכול עליה" היא אמרה, "בסדר מספיק שניכם אתם לא ילדים קטנים" אמר גיא בזמן שנכנס לחדר, הוא העיף מבט מחויך לאדם "אוקי אני הולך לנוח אני עובד מחר בבוקר" אמר אדם ויצא מהחדר, "אני מבין שאת רוצה הסברים, אבל זה בעייתי לתת לך אותם עכשיו, בינתיים את נשארת כאן באחוזה, תבחרי איזה חדר שתרצי", גיא נותן תחושה של ביטחון אני מרגישה בטוחה איתו " אוקי תודה" גיא חייך עלי חיוך חמים "אה כמעט שחכתי להגיד לך, בגלל שאת עדיין קטינה רשמתי אותך לבית הספר כאן באזור", "רגע מה?!, בית ספר?, אני לא הולכת לשום בית ספר" גיא הביט בי במבט קר וכועס הרגשתי לחוצה, "הסתדרתי טוב מאוד בלי בתי ספר עד עכשיו… כן אוקי אני אלך", "נהדר אז תבחרי לך חדר, לילה טוב", אני עייפה כל כך, אני הולכת במסדרונות של האחוזה ועוברת כל כך הרבה חדרים, אני יכולה לבחור כל אחד מהם אבל הרגליים שלי ממשיכות ללכת מעצמן, אני עייפה אני פשוט רוצה ללכת לישון הגוף שלי מרגיש כל כך כבד, אני עולה במדרגות לקומה האחרונה היו שם שלושה חדרים,דלת אדומה ומהודרת עם ידית מזהב, דלת חומה מעץ אלון, ודלת פשוטה לבנה עם ידית מכסף, אמדתי ובהיתי בדלתות ולא ידעתי לאן להיכנס, אבל הרגליים שלי זזו לבד.
תגובות (0)