electronic daisy – פרק 1

"טרו " אמר אחי בקול נמוך "הנה מתנה ממני " המשיך כאשר הסתכלתי עליו במבט מודאג .
"הפאלפון הזה מחובר ל'דייזי' " הוא הניח בכף ידי פאלפון עגול וקטן .
"כשאת מרגישה בודדה או עצבנית את יכולה לתקשר איתו תמיד "
"דייזי ?" שאלתי מבולבלת , בוהה במסך ההודעות אימייל כאשר הביטוי 'דייזי' מתנוסס למעלה .
"הוא בן אדם נחמד . הוא בוודאות יעזור לך " אחי אמר .
אחי בן ה24 הוא חולה לוקמיה ונלחם במחלה כבר שלוש שנים טובות . מצבו תמיד מחמיר בהדרגה והוא תמיד מסתיר ממני פרטים לגבי מצבו . במתנה זו הוא מנסה להסתיר ממני את העובדה שזה הסוף .
"הוא יחליף את אחיך " הוא שכב במיטתו הלבנה והמרופדת של בית החולים כאשר נשענתי לצידו וידו הקרה והחיוורת מלטפת את שיערי . " דייזי יהיה תמיד לצידך " .
לאחר חודשים שלמים ללא אחי חיי נראו בערך אותו הדבר רק מדוכאים יותר ממקודם .
– "דייזי היקר , זאת טרו . תודה על זה שאתה תמיד דואג לי . אני בסדר . אני מסתדרת . אין לי בעיות או מצוקות . כיף לי …" –
נזכרתי במכתב האחרון שלי לדייזי בזמן שגופי הרטוב נוטף מים . איך ולמה ? טוב , אני בהרגלי בבית הספר וכהרגלי מסתבכת עם בריוני בית הספר שלהגיד "טחונים מהתחת " זה אפילו לא הביטוי המתאים בכדי לתאר את עושרם .
"את זאת שצריכה להרגיש אשמה האריס ! " אמרה ניה , ראש מועצת התלמידים "אל תתנגדי למועצת התלמידים שלנו , קבצנית מסריחה שכמותך !" היא המשיכה עם השטויות של המועצה שלהם שאמורה להיות נהלה מבחינת כולם בבית ספר הזה .
הגנתי בגופי על החבר הכי טוב שלי מפני מועצת הבריונים הזאת .
"אתה יודע שאתה צריך לקבל רשות ממועצת התלמידים כדי להשתמש בספרייה , נכון ?" אדם אמר , הבריון השני שתקוע בתחת של ניה כל חייו .
"אני לא הולכת לסלוח לזדון שלו רק בגלל שמערכת הבקרה פגומה " ניה הוסיפה
"טרו , אני מצטער . זה הכל בגללי שהם גילו על זה שהשאלתי את הספר …" ריין , חברי הטוב אמר שכולו רטוב כמוני , מסתתר מאחורי מפוחד .
" זה בסדר ריין " לחשתי לו כאשר זממתי בראשי נקמה .
צינור המים היה לידי , הנחתי את ידי על הברז .
"זה למה אני שונא אנשים עניים , מה אם להתנצל או משהו ? או שאין לאנשים קבצנים כאלה נימוסים ?" ניה הצטרפה .
סובבתי בידי את הברז וזרם המים התפרץ בבת אחת מהצינור , תפסתי במהירות את הצינור בידיי מכוונת את זרם המים על פרצופם הנבזי של מועצת התלמידים כשהם צועקים כמו נקבות .
"מה לעזעזל את עושה ?" ניה צעקה יחד עם צעקותיה האחרות
"כל כך נמאס לי לשמוע את המילים אנשים עניים " הפסקתי לכוון לעברם את המים "בבקשה תשתמשו בקללות טובות טעם יותר " אמרתי באדישות .
הילד השלישי שהיה איתם הרים את אגרופו לכיווני וצעק "איך את מעזה לעשות את זה לנשיאת המועצה ?!"
וכל מה שחשבתי עליו הוא האם הוא באמת מתכוון לעשות את זה כשצינור המים עדיין פועל ומוחזק על ידי .
כדור גדול הגיע פתאום מהכיוון השני ופגע בילד המאיים עם האגרוף וכך כדורים נוספים החלו לתקוף ממקור לא ידוע .
"מה ?!" הילד פחד " מ..ה.. מי זה ? איפה …" הוא ילל כאשר הכדורים פגעו בו שוב .
"לא … לא משנה ! אנחנו הולכים ! " אמר אדם בבהלה לחברו
"אנחנו לא נעזוב את הנושא !" צעקה ניה בזמן שברחה " תזכרו את זה " צעק גם אדם כשכבר היו רחוקים .
"טרו את בסדר ? אני מצטער …" ריין מלמל עם ספרו בידיו
"אני בסדר . מה לגבייך ריין ? הכדורים הללו …" הסתכלנו שנינו על הכדורים
"לא , זה לא הייתי אני " אמר ריין "מישהו בטח זרק אותם מהשטחים מבפנים " שנינו הסתכלנו על השער הגדול שהיה מולנו . אבל לא היה שם אף אחד .
"אני תוהה מי זה היה " אמרתי כשהכדור היה בידי והבחנתי אותו בעיניי . זה היה כדור טניס ישן … אני תוהה אם הבן אדם הזה הוא ממועדון הטניס בבית הספר .
"אני לא יודעת מי זה היה אבל זה בטוח הציל אותנו !" לקחתי את כל הכדורים בידי "אני הולכת להחזיר אותם לשטחים " אמרתי וצחקתי בזמן שזרקתי את הכדור הראשון אבל אז ראיתי את מבטו המבוהל של ריין בזמן שצעק " לא חכי !" , אבל היה מאוחר מדי , הכדור כבר נזרק וצליל חזק נשמע מאחוריי השער .
אני וריין הלכנו לבדוק מה פשר הרעש והתקרבנו לחלון בלתי מזוהה שבור , הוא נשבר בגלל הכדור שזרקתי .
"אין לך שליטה על הזרוע החזקה שלך ! " ריין אמר
"היית צריך להזהיר אותי מוקדם יותר !!" התחלתי להילחץ
"היית צריכה לדעת את זה בעצמך ! מה נעשה אם הם יכריחו אותנו לשלם על הנזק ?" גם ריין היה מודאג לא פחות ממני .
"בואי נברח לפני שמישהו יגלה !" ריין המשיך
"הו , לא , זה …" התחלתי להגיד
"אין לנו כסף לשלם על זה , נכון ?!" ריין קטע אותי
– " אין לי שום בעיות או מצוקות . אז אל תדאג לי דייזי . אני בסדר וכיף לי … –
מה שלא ידעתי באותו הרגע שאני וריין ברחנו הוא שהיה מי שצפה בנו כל הזמן הזה .
עמדנו עם כולם מחוץ לכיתה , מדברים עם שירו , ג'סיקה וסאם .
"טרו ! מועצת התלמידים התבריינו אליך שוב ?" שירו שאלה בדאגה
" הפנים שלכם חיוורות . הם היו עד כדי כך אכזריים ?" סאם שאל
"לא , זה לא היה כזה סיפור . החלון זכוכית …" התחלתי לומר וריין כיסה בידו את פי פתאום " כ.. כן ! טרו חיפתה עליי והשפריצה עליהם מים !" ריין גמגם ואמר .
"המועצת תלמידים המזדיינים האלו באמת מעצבנים אותי " ג'סיקה ענתה
"רק בגלל שהם עשירים זה לא אומר שהם יותר טובים " סאם חיזק את הטענה המרכזית
"זה נראה כאילו העיסוק העיקרי שלהם זה לעצור את הפעילויות של כל מועדון אפשרי בבית הספר הזה אחד אחד " ג'סיקה אמרה גם
"יותר מהכל אני לא יכולה לסלוח להם על זה שהם מציקים לכם באופן קבוע חברה " שירו אמרה לנו " הם צריכים להפסיק לקרוא לכם 'ילדי מלגות ' או 'קבצנים ' !" שירו המשיכה בכעס מתוק .
"אבל אנחנו באמת עניים " צחקתי בקול רך
"מה עובר עלייך טרו ? זה לא מתאים לך להגיד דברים כאלה כנועים !!" סאם תפס בידי וצעק עליי
"זה נכון ! תחזיקי מעמד שם מנהיגה !" ג'סיקה אמרה גם היא בצעקה , פונה אל הצד המנהיגותי הרדום שבי .
" זה חסר תקווה .. הלב שלי כבר קמל " נופפתי בשיערי " זה נכון ! לא אכפת לי להיות שנואה ! " אמרתי בחיוך ענק.
ולרגע שלושתם התחברו כמו כנופיה וכרגיל השלימו את המילים אחד של השני .
" אפילו אם נלבש סמרטוטים ! " שירו החלה
" אפילו אם אנחנו לא יפים ולא פופולריים !" ג'סיקה המשיכה
"הלב שלנו יפרח בחוזקה כמו פרחים ! זה מה שאנחנו ! " סאם סיים ומכל צעקותיהם אני וריין צחקנו עליהם .
נכנסתי לוויכוח על הגרביים שלי עם סאם ועל המראה הפיזי שלי בזמן ששמעתי את שירו וריין משוחחים .
"אני תוהה לעצמי איך טרו יכולה להיות כל כך טיפשית כשהיא כל כך חכמה .." שירו אמרה באנחה קלה לריין
"הציונים שלה תמיד בראש טבלת הציונים " ריין ענה
רטט קל נשמע מהכיוון של שירו . " טרו הטלפון שלך רוטט " שירו אמרה .
חטפתי מידה את הטלפון בהתרגשות ופתחתי אותו במהירות .
"מה , את נראת כל כך מאושרת . מאהב שלך ?" ג'סיקה שאלה
"ל.. לא " חייכתי בהסמקה קלה " זה לא זה "
קיבלתי הודעה מדייזי .
– תודה על האימייל שלך . את נשמעת טוב . אבל אני עדיין תוהה אם באמת אין לך בעיות . אני יודע שאת במצב קשה . אל תפעילי על עצמך יותר מדי לחץ , אני תמיד אשמור עלייך . –
חייכתי מאוזן לאוזן , המילים 'אני תמיד אשמור עלייך ' הדהדו בראשי .