3 משאלות של מלאך (פרק 2)

רותי הצטנפה במיטתה וניסתה להירדם, ניסתה לחשוב מחשבות טובות.
רותי אמרה לעצמה אנסה להיות כמה שיותר טובה לאמא ואבא כדי להקל עליהם.
"בטי חשבתי על הרע מכל" אמר גק בשקט.
"ומהו?"שאלה בטי בטון מודאג.
"נצטרך לשלוח את רותי למוסד, לפחות שמה יהיה לה מה לאכול," אמר גק.
"אבל.." אמרה בטי ורותי שמעה את הבכי החירש של אמא.
"אל תבכי" אמר גק "עדיף שיהיה לה טוב" נכון בשבילה נעשה הכל" אמרה בטי.
רותי שמעה זאת וצמרמורת אחזה בה ודמעות בצבצו בעיניה.
"לא יכול להיות אני לא שומעת טוב" ניסתה לשכנע את עצמה.
רותי התקרבה לקיר ושמה את השמיכה מעל ראשה ונרדמה.
* * *
"רותי פססט.. קול קרא לה.
רותי התנערה ממחשבותיה וראתה שאביבית קוראת לה.
"המורה מסתכל עליך"
רותי הרימה את עיניה וראתה את מר סדלאר מסתכל עליה ועיניו כעוסות.
"רותי כמה זה:"30:5*2?" אמר מר סדלאר וחיקה לתשובה.
"אממ… זה שווה.. אממ.. 10" אמרה רותי והשפילה את מבטה.
"חחח.." נשמעו צחקוקי התלמידים,"את אינך מרוכזת בשיעור רותי והתשובה היא:"12".
באותו רגע נשמע הצלצול והתלמידים מיהרו לצאת מהכיתה.
הכיתה התרוקנה ורק רותי,מר סדלאר נשארו בכיתה.
מר סדלאר קרה לרותי לגשת אליו.
בצעדים מהססים התקרבה לשולחן והמורה פתח ואמר:"רותי את לא לומדת,לא עושה שיעורים וגם מאחרת! מה יהיה אייתך?"
רותי השפילה את מבטה וביקשה סליחה.
"אני סולח לך ומקווה שתשתפרי". אמר מר סדלאר.
"תודה רבה אני מבטיחה להשתפר" אמרה רותי.
* * *
בבוקר קמה רותי ונזכרה במה שקרה אתמול ופניה נעצבו.