The Undercover Nerd-סיפור מתורגם על הארי סטיילס-פרק 15

פרק 15

הסטייק שכב על הצלחת שלי אבל התאבון שלי נעלם. ידעתי שעוד לא התאהבתי בלונדון אבל נמשכתי אליה. היא הייתה אדם שיכולתי לסמוך עליו ושתמך בי למרות שלא הכרנו הרבה זמן. בדרך כלל לא סמכתי על זרים.

"Felling my way through the darknes ,guided by a beating heart…."

כן המילים האלה התאימו לי בדיוק. גיששתי בחשכה. הייתי חייב לנסוע ללונדון ולשמוע מה יש לה להגיד לי. הייתי חייב לדעת. פתאום נעל פגעה ברגל שלי. הרמתי את מבטי וראיתי את אלינור מסתכלת עליי בדאגה. פשוט הרמתי את כתפיי.

"אם אתה לא רוצה לספר לי מה עובר עלייך אז לפחות תאכל את הסטייק שלך סטיילס" אלינור אמרה בחוצפה.

מאיפה זה בא?

הסתכלתי על לואי ששם לב לשיחה שלנו וחייך למשמע ההתנהגות של החברה שלו. חייכתי חיוך מאולץ ולקחתי סכין ומזלג. לואי התקרב לאלינור, נישק את הלחי שלה ולחש משהו באוזנה. אלינור הסמיקה ואני חייכתי.

"למה שלא פשוט תגיד שאתה מאוהב?" אלינור שאלה.

החיוך ירד מפניי.

"אני לא מאוהב" גלגלתי את עיניי ולקחתי חתיכה מהבשר.

הרעב חזר אליי ושמתי עוד חתיכה בפה שלי.

"מה השם שלה?" אלינור חקרה אותי.

גלגלתי שוב את עיניי והמשכתי ללעוס. אחרי שבעלתי נכנעתי ואמרתי לאלינור את השם שלה אחרת היא הייתה משגעת אותי כל הערב.

"לונדון אבל אני לא מאוהב בה" מלמלתי ולקחתי עוד חתיכת בשר לפי.

"לא שאלתי איפה היא גרה סטיילס שאלתי מה השם שלה" אלינור ענתה.

גם היא לא האמינה לזה. אני זוכר כשסיפרתי את זה לבנים בפעם הראשונה. זה היה אסון.

"לא השם שלה זה לונדון בייב" לואי אמר.

הפה של אלינור נפתח לרווחה כשהבינה את הטעות שלה.

"עכשיו כשאני חושבת על זה אני אוהבת את השם שלה" אלינור חייכה.

הנהנתי.

נייל היה בצד ושיחק עם האחיין שלו תאו. ליאם דיבר עם ג'וש בזמן שהם שיחקו איקס עיגול בסלון של נייל. אלינור עזבה את השיחה שלנו והייתה עסוקה בחבר שלה לואי. זאין סימס לפרי שהייתה בדיוק בארה"ב בסיבוב הופעות של "ליטל מיקס". הוא התגעגע אליה מאד. כל האורחים כבר סיימו לאכול ואני נשארתי ללעוס את הסטייק שלי.

ישבתי לבד בשולחן וחצי מהאוכל כבר היה בבטן שלי. הסתכלתי סביבי. חלק מהאורחים כבר עזבו. זאין עזב לפני כמה דקות, לואי ואלינור הלכו לדירה שלו ודניס וגרג הלכו כי כבר היה מאוחר מידי בשביל תאו הקטן. נייל הצטרף לליאם וג'וש על הספה וליטף את בטנו המלאה.

התחיל להחשיך והייתי לבד בחצר של נייל. הסתכלתי בשעון שלי ללא סבלנות. שעתיים עברו ועדיין לא עשר. החלטתי לעזוב מוקדם יותר וללכת ללונדון.קמתי מהכסא שלי. נכנסתי לסלון דרך דלתות הזכוכית ולקחתי את מעיל העור שלי ששכב על הספה. אמרתי ביי לבנים והודתי לנייל על האוכל. הוא היה מומחה בעל האש.

"ביי" מלמלתי ופתחתי את הדלת. רצתי לרנג'ר רובר שלי. פול החנה לי אותה ליד הבית של נייל.

לונדון הנה אני בא.

החנתי את האוטו שלי ליד הבית שלה ורצתי לכיוון הדלת. האצבעות שלי נגעו בידית לפני שצלצלתי בפעמון.

לקח לי כמה שניות להבין שאני עדיין הארי. הארי בחיצוניות ולא בפנימיות.

פאק.

שכחתי לשנות את עצמי למרסל. שיט.

שמעתי צעדים ורציתי לברוח אבל הדלת נפתחה. מולי עמדה אמא של לונדון. הפתיע אותי לפגוש אותה כי בחיים לא ראיתי אותה. היו לה עיניים כחולות בדיוק כמו ללונדון אבל השיער שלה היה בלונדיני וחלק. היא בטח רק חזרה מהעבודה. השמלה ישבה צמוד על גופה והמגפיים שלה גרמו לה להיראות גבוהה יותר.

"סליחה" היא אמרה והקול שלה צרם באוזניי.

"אני אה" גמגמתי. קדימה הארי. "אני אח של מרסל ואני בדיוק בדרך הביתה ורק רציתי להגיד שיכול להיות שהוא קצת יאחר" כל הכבוד סטיילס. משום שמעתי את קולה של אלינור בראשי.

"או זה נחמד מצידך אני יגיד ללונדון או שאני ישאיר לה פתק במטבח" היא חייכה.

אז אין לה אפילו זמן להגיד לבת שלה שהידיד שלה יאחר? מה זו האמא הזאת? מסכנה לונדון. עכשיו הבנתי את צורת החשיבה שלה.

"תודה" הנימוסים שאמא שלי לימדה אותי גרמו לי לענות לאישה.

אז רצתי לאוטו שלי ונסעתי.

הייתי צריך להפוך למרסל כדי לפגוש את לונדון.

עכשיו יש לי עוד שאלה אחת שלא נענתה.

מה לונדון רוצה לספר לי?