אין שם

הכרתי אותה בזאפה.. מועדון תל אביבי טיפוסי. המקום שאת האישה של החיים שלך אין סיכוי שתמצא שם! זה היה שבוע אחרי שהאקסית שלי נפרדה ממני והייתי מפורק.. ואם זה היה תלוי בי הייתי עדיין ממרר בבכי במיטה שהייתה שלנו אבל החברים שלי סחבו אותי ואמרו לי משהו כמו "תשתחרר אחיי קצת בחורות קצת אלכוהול ואתה כמו חדש מבטיחים" אז משכתי כתפיים ונסחבתי למועדון שמלא בשירותים מסריחים מקיא של בחורות ומבנות שמה שהם לובשות לא מכבד אפילו זונות.. אז ישבתי על הבר כוסית אחר כוסית וככל שהכוסיות יותר מתרבות כך אני יותר חופר לברמן ואז היא באה היא ביקשה קולה עם קרח והברמן גיחך ושאל תוך כדי אם היא צוחקת עליו העפתי בה מבט היא היייתה עם שיער פזור ושמלה קצת יותר ארוכה משאר הבחורות במועדון ועקבים הברמן הושיט לה את הקולה שלה והיא התיישבה בכסא והסתכלה עלי בלי שאני ישים לב "זה לא הסביבה שלך נכון?" שאלתי אותה אחרי שסקרתי אותה כמה שניות

"לא, חברות שלי משכו אותי לכאן .. אני לא אוהבת תמקום הזה זה כמו תחליף לבית זונות" מלמלתי בשקט הוא צחקק סקרתי אותו כמה שניות הוא היה חתיך, חתיך ושיכור..
אז דיברנו כמה זמן ומפה לשם החלפנו מספרי טלפון הלכתי לישון עם חייוך עד מעל הראש מזה חודשים ארוכים קמתיי כל בוקר והתכתבנו לפעמים נפגשנו הוא היה מספר לי על האקסיות שלו וכל השאר שהוא שבר להם תלב ולי לא היה מה לספר כי פשוט אף אחד מעולם לא אהב אותי מפגישה לפגישה התאהבתי בו יותר ויותר באחת הפגישות שלנו הוא אמר

"אביב ישלך את הנמשים הכי יפייים בעולם" אמרתי לה והיא חייכה תחייוך המדהים שלה היא הדבר הכי יפה בעולם כלכך טהורה כלכך אמיתית כלכך תמימהה היא האביב שלייי היא הפרחים שלי היא הכל שליי
ראיתיי עליה בפנים שקשה לה להתאהב ואפעם לא שאלתי מי הבן זונה ששבר לה את הלב אבל ידעתי שהוא קיים וגם ידעתי שאני גם הייתי סוג של בן זונה ללא מעט בנות חודשיים אחרי שהתחלנו להיפגש האקסית שלי שלחה לי הודעה 'התגעגעתי יש מצב לקאמבק?' אני מתאר לעצמי שאם לא הייתי מכיר את אביב מיד הייתי כותב שברור אבל אביב שינתה אותי ובזכותה אני סוף סוף לא פודל שכזה אז כמובן שכל החברים שלי אהבו אותה ואפילו אמא שלי ששום אחת שהבאתי הבייתה לא מצאה חן בעניה ישר התאהבה בה ישר שהיא ראתה אותנו היא חשבה שאנחנו זוג

אמא שלו מההתחלה חשבה שאנחנו מתאימים ושהיא הבינה שאנחנו לא ביחד היא אמרה לו "גיל כפרה שלי מה עם חתונה? אישה כזאת לא תמצא בשום מקום.." אז הסמקתי נורא.. ואחרי חצי שנה הבנתי שאני פשוט מאוהבת ניסייתי הכל ניסיתי לצאת עם בנים אחרים הדחקתי אתזה אפילו התרחקתי ממנו אבל אין… הרגש הזה תמיד היה שם ואיך אפשר לא להתאהב בו? הוא גיל שלי.. המשוגע שליי הוא השמחה שלי הוא האושר שליי.. אז באחד מהימים הגשומים של חודש דצמבר התודיתי בפנייו שאני אוהבת אותו כל כך פחדתיי שהוא יגיד שהוא לא

"גם אניי! גם אניי אוהב אותך" היא הראשונה ששינתה אותי גם בלי שהיא רצתה בכלל היא החייוך והבכי שלי היא הלב השבור שליי היא החורף והקייץ היא המתוק והמר היא היפה והמכוער היא הגשם והשמש היא הכל בשביליייי..

עכשיו עברו להם שנתיים מאז אתמול התחתנו
לאהבה אמיתית אין מקום
את הגבר שלי מצאתי ב'בית זונות'

אבל ה'בית זונות הזה עזר לי למצוא את האישה של החיים שליי
החייים הם תהפוכותשל אהבה ושנאה.