"חברים"

חברים נכתב על ידי בהשארת אבי היקר
לפני קצת יותר מ 15 שנה הוא סיפר לי סיפור דומה לזה.
והנה אני סוף כל סוף זכיתי לעשות לו גירסה משלי

קריאה מהנה…

זהו סיפורם של שני צעירים יהודים ברומא המופלאה שבאיטליה, לאחד קראו משה בן דוד ולשני פרנק ביטון. שניהם הגיעו ממשפחות אמידות ומאוד מכובדות . משה ופרנק שלא הכירו לפני נפגשו לראשונה באוניברסיטת ספיאנצה , ונהיו לחברים טובים, חברי אמת משה היה סטודנט לרפואה, בן יחיד למשפחה עשירה שהתגוררה ברומא ואילו פרנק היה סטודנט לכלכלה, בן למשפחה עשירה מישראל.

בשנה השלישית ללימודיהם חלה הידרדרות פתאומית וחריפה
במצבו של פרנק. ומיד משפחתו מישראל דאגה לכך שהוא יעבור לבית החולים הטוב ביותר ברומא ושם הוא טופל על ידי מיטב הרופאים. וגם משה, חברו הטוב היה שם בכדי לטפל בו, הוא הגיע למצב שהוא היה מבלה בבית החולים יותר מאשר בלימודים. בוקר אחד הגיע משה לבית החולים כמו בכל בוקר, ואחד הרופאים ניגש אליו ואמר לו שפרנק מבקש לראות אותו ורק אותו. מיד משה נכנס לחדרו והתיישב על ידו

פרנק:
משה, אחי האהוב.

שיעול כבד קוטע את דבריו

משה:
אני הולך לקרוא לרופא.

פרנק:
לא, אין צורך, הם לא יכולים לעזור לי
יותר. אבל אתה.. אתה כן יכול.. רק אתה.

משה לא מבין…

פרנק:
קיימת דרך אחת שבזכותה אני יכול להבריא.

משה:
אנא אמור לי מה היא?

פרנק:
מה שאני הולך לומר לך אינו דבר קל, ולבטח
תשנא אותי על כך. אך בכל זאת אומר אחי האהוב.

משה:
רק אמור לי ואני אישית מבטיח לעשות הכול על
מנת שתחלים.

קוראים יקרים ישנו משפט חכם האומר היזהר
בדבריך כי לא תוכל לקחת אותם בחזרה..

פרנק:
מיכל…ארוסתך תן לי אותה לאישה ואני התרפא,
מחילה ממך חברי, אבל אני מאוהב בה תמיד הייתי.
ורק אם היא תהיה לצידי אני החלים.

משה לא האמין האם זהו חלום, ואם הכן חלום זה מדוע אינו מתעורר… יצא מהחדר ופרץ בבכי .
ולמרות הקושי העצום ולמרות הכאב הלך לבית הוריה של ארוסתו מיכל (יהודיה כשרה) וסיפר לה ואף התחנן אליה בכדי שתסכים להתחתן עם חברו, למרות שקשה לו לוותר כך על אהבת חייו. אהבתו לחברו גדולה מכל. דמעות רבות כיסו את עיניה של אהובתו.. היא חיבקה אותו ואמרה לו את שני המילים אשר במצב אחר ובזמן אחר היו משמחות עבור שניהם.. אך כעת אין זה המצב וכך היא אמרה לו בקולה העדין

מיכל:
אני מסכימה.

וכן כעבור מספר חודשים מצבו הבריאותי של פרנק השתפר עד להחלמה מלאה. ובדיוק יום
לאחר יציאתו מבית החולים הוא התחתן עם לא אחרת מאשר מיכל בחתונה מפוארת באחד מגני האירועים
הנחשבים ביותר ברומא.לחתונה הוא לא הגיע וזאת כי עדיין הוא לא התגבר על מיכל ולכן הוא העדיף לעזוב את רומא ולהעביר את לימודיו למלאנו שם סיים בהצטיינות ואף פתח מרפאה פרטית וזכה להצלחה רבה.

כעבור כשלוש שנים, משה שנהיה לרופא בעל שם, נזכר בחברו הטוב וגעגועים החלו להציף את ליבו.
ולאחר מספר בירורים הוא גילה שהם עלו לישראל- ומתגוררים בעיר אשדוד ובעקבות זאת החליט להפתיע את חברו,
ולטוס לארץ הקודש בכדי לבקרו . אך לא לזה הוא ציפה, משה המסכן עם הגעתו לתחנה המרכזית באשדוד התנפלו עליו קבוצה של שודדים ,הכו אותו ולקחו ממנו את כל אשר נשא עימו (מסמכים, כסף מזוודות) ולאחר מכן נמלטו.
זוג מבוגר וטוב לב מצאו אותו מוטל על האדמה, הכניסו אותו לרכבם ושאלו לאן הוא צריך להגיע?
משה הוציא מכיסו את הכתובת וביקש מהם שייקחו אותו לשם.

לאחר נסיעה קצרה של 10 דקות הגיעו לאחוזה מפוארת ברובע טו ,
משה יצא מהרכב, הודה להם על עזרתם.
ומיד ניגש לשומר העומד בפתח האחוזה. וביקש ממנו שיאמר "לבעל הבית" על בואו. השומר עשה כך וחזר
לאחר כמה רגעים עם בשורה לא נעימה.

השומר:
בעל הבית אמר שאינו מכיר אותך,
אז אנא לך מכאן.

משה לא מאמין למשמע אוזניו, שכן אחרי כל מה שהוא עבר זה מה שמגיע לו.

משה:
נראה לי שנפלה כאן טעות, תקרא לו, אנו חברים טובים…

השומר:
תסתלק מכאן או שהסלק אותך בכוח.

משה לא האמין שכל זה באמת קורה.. עוזב בלית ברירה ולאחר הליכה של 20 דקות הגיע לתחנת אוטובוס שם התיישב על יד אדם מבוגר. משה עייף ורעב ובעיקר פגוע הן מהמכות הקשות שקיבל והן מחברו, מנסה לחממם את גופו ולחשוב מה עושים. לפתע המבוגר פונה אליו.

אדם מבוגר:
סלח לי בחורי הצעיר, האם תוכל אולי לרגע קט
להשגיח לי על המזוודות?

משה:

כן.. כמובן

חלפה לה שעה והמבוגר לא חזר, חלפה עוד שעה ועוד והוא איננו כאילו בלעה אותו האדמה.
כעבור 4 שעות משה שהיה כל כך רעב החליט לפתוח את אחת המזוודות בתקווה למצוא שם משהו לאכל.
משה פתח את המזוודה והריח הנפלא של עוף ותפוחי אדמה פרץ החוצה.. משה אכל לשובע, בירך ברכת המזון והודה לשם על שזימן לו את הארוחה הזו.. אולי הוא הודה מוקדם מדיי.. כעת נותרה לה גם המזוודה השנייה. משה הביט בה והחליט לפתוח גם אותה ומשם פרץ ריח אחר וטוב לא פחות, ריח של שטרות חדשים. המזוודה הייתה מלאה בכל כך הרבה כסף, שכן היה אפשר לרכוש עימה חצי מעיריית אשדוד. משה שראה שהמבוגר לא חוזר החליט לקחת את הכסף וראה בכך מתנה מהבורא ושוב הודה לו, "תודה לך מלך מלכי המלכים על שאתה שומר ומגן עליי"

משה החליט שאינו רוצה לחזור לאיטליה וראה בכך סימן שעליו להישאר בישראל.. ומיד יצא לחפש לו בית.
והכן הוא מצא וילה מפוארת באזור מאוד יוקרתי. משה ניגש לבעלת הבית ואמר לה שהוא מוכן לרכוש בכל מחיר.
אותה אישה המבוגרת החביבה השיבה לו.

המבוגרת:
תראה בחורי הצעיר, אני אלמנה, הגרה כאן לבד, בוא
תגור כאן איתי ואני אהיה לך כאם..

משה שראה שמדובר באישה טובת לב, הסכים והחליט לפתוח מרפאה בביתו וכעבור חודשים מספר הוא נהיה לאחד הרופאים המפורסמים ביותר באשדוד. כעת הוא מרגיש שהוא כבר בשל להתמסד, ניגש לאותה מבוגרת אשר נהייתה לו לאם.

משה:
אימי היקרה, ברוך השם, המרפאה עובדת טוב,
ואני חושב שכבר אני מוכן להקים בית ולהתחתן

המבוגרת:
אני שמחה לשמוע, זאת ורק שתדע
יש לי בחורה בשבילך.

וכן כך היה, משה התארס עם בחורה שאת יופייה אין לתאר במילים. והם החלו בהכנות לחתונה, ובעת הכנת ההזמנות , משה נחרד לגלות "שאימו" הזמינה גם את.. פרנק ומשפחתו לחתונה. (כך נהוג להזמין את כל נכבדי העיר) משה החל לצרוח ולהשתולל.

משה:
תמחקי את השם הזה ומהר,
האדם הזה לא יזכה לדרוך
בחתונה שלי, הוא מת בשבילי

המבוגרת מיד הרגיעה אותו וביקשה את סליחתו על כך שלו ידעה. יום החתונה הגיע אשר התקיימה באולם המפואר בית האופרה.. וכל נכבדי העיר הגיעו, וגם מי עוד הגיע? פרנק ומיכל, אשתו ובנם הקטן משה הבחין בו והחיוך על פניו נעלם כלא היה..ומיד הוא עלה על הבמה.

משה:
עצרו את המוזיקה עצרו מיד,
אני רוצה לספר לכם משהו.

הנגנים מיד הפסיקו לנגן, וכל האורחים הביטו כעת במשה.

משה:
אתם רואים את האדם הזה (מצביע על פרנק)
תגידו לי אתם מה מגיע לאדם כזה, שאני וויתרתי בשבילו על ארוסתי, כדי שהוא יוכל להיות מאושר וכאשר הגעתי לפתח ביתו, אחרי שנים שלו התראינו ולאחר שדדו אותי בדרך, הוא סילק אותי בבושת פנים.

שיסתלק מכאן צעקו כולם… פרנק עלה גם הוא לבמה וביקש לרגע את רשות הדיבור.

פרנק:
ברשותכם השא את דבריי ולאחר מכן תשפטו אותי….
הכן הוא הציל את חיי ולעולם לא אשכח זאת.
אך כשהוא הגיע לפתח ביתי, הוא היה בלבוש קרוע, ואני שידעתי שאם הוא יראה אותי בלבוש יפה, בבית יפה.
הוא ירגיש מבויש. לכן לא רציתי לקבלו.
אך אותו אדם מבוגר שניגש אליו
עם מזוודות אשר היו אחת מלאה במטעמים והשנייה בכסף.
היה אבא שלי, שאני שלחתי אותו לשם.
האישה המבוגרת שקיבלה אותו כבנה, זו אימא שלי.
והבחורה היפה עימה מתחתן היום זו… אחותי הקטנה.

כולם היו המומים, ובן רגע הכעס והשנאה נהפכו לאושר ואהבה. משה ופרנק שניהם עם דמעות בעניים, התחבקו חיבוק גדול.. חיבוק שאומר את הכול.

סוף..