אם רק תרצי אותי אני שלך-פרק 27

אל תהיה אח שלי אף פעם" אמרה כשהתנתקנו. ישבנו ביחד בשקט, לא שקט מעיק/מביך אלא שקט טוב ומרגיע. "אתה יכול להבטיח לי שלא תדבר עם נטלי על מה שקרה?" שאלה אותי פתאום "מאוחר מדי" עניתי לה בקצרה "עכשיו היא הולכת למרר לי את החיים אפילו יותר" אמרה "אם היא רק תנסה תבואי אליי" אמרתי לה "אתה יודע שאני לא כזאת" ענתה לי, אני מת עליה, על הכנות שלה. "טוב פיצפונת, לישון" אמרתי אחרי מבט חטוף בשעון "בוא נלך" אמרה, הלכנו לחדר שלה לקחת דברים בשביל לישון אצלי. נכנסנו וכמובן ריילי וראיין היו שם. "תעצרו רק לשלוש דקות, אתם לא תמותו" אמרה אמ אחרי שלא הפסיקו כשנכנסנו "למה רעה?" אמרה ריילי כשראיין התנתק ואמ פשוט חייכה והמשיכה "אחי אתה זוכר שמחר מתחילה השנה?" אמר לי "כן" עניתי לא מבין, מרגיש כמו עילג "אחי העוצר" הסביר ראיין את עצמו "אה, יואו איזה באסה" אמרתי מתבאס מהחוקים של הפנימייה הזאת "נצא?" שאלה אמ "נצא" עניתי "על מה דיברתם?" שאלה "על החוקים של הפנימייה, המורים בימי בית ספר עוברים חדר חדר כדי לוודא שכל אחד ישן בחדר שלו, את יודעת שבאמת יישנו" אמרתי וקרצתי "איח מגעיל" אמרה לי והגענו לחדר "רוצה לישון איתי?" שאלה "חשבתי שלעולם לא תשאלי" צחקתי איתה "את מעדיפה שאני אשאר עם מכנס?" שאלתי כדי למנוע אי נעימויות "זה בסדר" אמרה והורדתי לבוקסר, נכנסנו למיטה וחיבקתי אותה כפיות, "היום לא בודקים?" שאלה "לא, ביום הראשון ללימודים לא, בסופשים לא ובחגים לא" אמרתי לה "לילה טוב" אמרה והלכנו לישון.
~אמנדה~
התעוררתי מוקדם מאוד, הלכתי לחדר שלי ולקחתי בשקט בשקט בגדי ספורט ונעליים, החלפתי בשירותים ויצאתי, ריילי וראיין כאלה מתוקים כשהם ישנים. כשיצאתי לרוץ השמש עוד לא לגמרי זרחה, 5:15 בבוקר. התחלתי לרוץ ולרוץ ולרוץ, עשיתי מתיחות בחוף, יחפה, הגברתי את המוזיקה, 20 כפיפות בטן, 25 שכיבות סמיכה, שפגטים, קפיצות ותרגילי ריקוד, עד הזמן שרצתי בחזרה היה 5:58, זה עשה לי טוב, למרות שרצתי רק 2 קילומטר הרגשתי טוב, הריצה עושה לי טוב לראש.
"ובו בו בו בוקר טוב! ובו בו בו בוקר טוב! ומה אמר הפיל לדוב? בו בו בו בוקר טוב! ומה אמר לנמלה? קומי כבר יא עצלנה" צעקתי בחדר "איזה נמלה?" שאל דור כשהתעורר מהר "אתה יא עצלנה" צחקתי עליו, "מה השעה?" שאל "6:45" עניתי "מי מתעורר בשעות כאלה? אני חוזר לישון תעירי אותע בשבע וחצי" אמר וחזר לישון "חבל, אני צריכה מישהו שיראה לי את הבית ספר, אני אצטרך לבחור מישהו אחר, חתיך יותר בטח" אמרתי לו את כל מה שיגרום לו לשום מהמיטה "לא יקרה, אין יותר חתיכים ממני" אמר מתוך השמיכה "טוב, אז אני הולכת לבדוק" אמרתי וקמתי "אני קם, אני קם, מה קרה לך הבוקר?" שאל כשצחקתי "התעוררתי מוקדם" עניתי לו. אחרי רבע שעה דור היה מוכן. "דור, אתה יכול לעשות לי טובה ולצלם אותי?" שאלתי קצת מובכת "כן, למה זה?" שאל "מסורת שחי ושל ההורים שלי, בדרך כלל אדם מצלם אותי, אתה התחליף שלו" צחקתי עליו "לא תחליף, המקור!" קרא וצחקתי, הוא צילם כמה תמונות שלי ואז הצטלמנו שנינו קצת והלכנו, זה מוזר אצלם, ארוחת בוקר 7:00-8:00 וב-8:15 מתחיל בית ספר, הגענו כולנו עם התיקים של בית ספר לארוחת בוקר, "בוקר טוב!" צעקה ריילי "בוקר אבל למה לצעוק?" שאלתי "היא ככה מהבוקר, היחדה חסרת תקנה" צחקה קלואי וראיתי שזואי מאוד עצובה. אחרי כמה זמן, כשאני וזואי לקחנו לנו אוכל שאלתי אותה אם קרה לה משהו "לא.." אמרה ולפני שהספיקה לסיים את המשפט שלה קלואי כבר נדחפה "הכל בסדר! היא שמחה וזה היום הראשון של הלימודים" זה היה מוזר, חשבתי לעצמי, כל הארוחה זואי הייתה עצובה וקלואי ניסתה לעודד אותה ולהגיד שהכל בסדר בשמה, משהו קורה פה. אחרי האוכל הלכנו לכיתה, דור הראה לי את כל הבניינים של הכיתות, עזר לי לפתוח את הלוקר שכמובן לא הצלחתי ומצא לי את הכיתה, אני עם זואי, ראיין וקלואי בכיתה, כל השאר בכיתה אחרת. "ביי מותק" אמר ונתן לי נשיקה, "אוהבת אותך" אמרצי והעמקתי את הנשיקה, יום ראשון ללימודים, הנה אני באה.