שלושת האחים

"קצת תמימות, קצת יצירתיות וטיפת אכפתיות".
המכשפה בחשה בקדרה המבעבעת שלה את כל המרכיבים לשיקוי.
מולה, עמדו שלושה ילדים, אחד בן 11, אחד בן שבע ואחד בן ארבע, שבמקרה הם היו אחים שהתייתמו מאב ומאם וכבר חצי שנה הם הסתובבו להם בעולם החופשי ועשו מעשים טובים, עד שהמשטרה תפסה אותם וההביאה אותם אל המכשפה הגדולה.

ולפני כן:

המכשפה ניגשה לילד בן השבע, ושאלה אותו:
"נו ילדון, איך זה לחיות ברחוב? נכון שחסרה לך מסגרת? נכון שאתה צריך לקבל חינוך?"
הילד השיב לה: "גברתי, לא חסרה לי מסגרת, ואני מקבל חינוך מהחיים האמיתיים. אני יושב לי בקצה הרחוב ומקבץ נדבות כדי לקנות אוכל לחתולי וכלבי הרחוב, שהם החברים הכי טובים שהיו לי. הם דואגים לי, ואני דואג להם."
רק לאחר מכן, המכשפה הבחינה כי הילד היה כמעט עיוור והסתמך על חבריו שיביאו לו קצת אוכל שיוכל להתקיים ממנו.
"מה?! האם זה אפשרי?! גילוי אכפתיות בחברה הישראלית של היום? הכיצד?" המכשפה צווחה.
"כשמחנכים אנשים לערכים ולא להסתמך על הערכים המזויפים שאתם מקנים לילדים בני גילי בבתי הספר ובתכניות הטלויזיה, אפשר לראות את האור בקצה המנהרה (והמכשפה צחקקה לה)"

המכשפה התקדמה לילד בן ה11, ששאלה אותו:
"נו, ואיך אתה דואג לצרכים הפיזיים של אחיך? הכי אתם הומלסים אנאלפאבתים שכמו כל האחרים חיים בג'ונגלי האספלט, מקבצים נדבות, מזריקים לעצמכם סמים ומזהמים את הסביבה"
הנער הצעיר ענה למכשפה :" אנחנו מסתדרים מעולה, ותודה רבה על האכפתיות שלך. בניגוד לרוב בני גילי, שכבר בגיל זה מתחילים לשתות אלכוהול ולעשן כמו קטרים, אני דואג לצרכים הבסיסיים האמיתיים שלי, שהם אוכל, מים, ומקום ללון בו. אני מתקיים מאיסוף בקבוקים ופחיות ברחוב, שנחפרו מתוך ערימות הזבל שאתם, האנשים ה"מתרובתים" כביכול משאירים לכם ברחובות ובפארקים. רק שאני לא חזיר ואני אוסף את האשפה שזרקתם ואני זורק אותה למקומות הראויים לה. פעם בתקופת זמן כלשהי, מופיע אדם עם מצלמה בידו ומפרסם תמונה שלי במשהו שנקרא "הפייסבוק", שהוא כנראה משהו שבגללו אנשים היום מתקשרים פחות פנים מול פנים ויותר מסכים אל מסכים, ואז כמה עשרות אנשים פונים אליי אישית ומציעים לי ולאחיי אוכל ושתייה. דבר אחד שאני לא מסכים לקבל מהם הוא "מקום לינה מסודר" כפי שהם נוהגים לכנותו, כיוון שבערת מוחי, ארבעה פחי זבל ריקים והבקבוקים שלא ניתן להפקיד באמצעותם פיקדון בניתי לי ולאחיי מחסה מבודד שבו אנחנו מתגוררים."

המכשפה שאלה אותו: "מה? האם זה אפשרי? איך?! מה?! למה?! ילד הומלס שלא מזריק סמים אלא מתחשב בבריאות האחר ואפילו משתמש במוח שלו לא בכדי למצוא סמיילים בווטסאפ? (והילד הסתכל על המכשפה בבלבול רב)"

"את כל הדברים האלה למדתי מניסיון חיי, שבהם למדתי סוף כל סוף להשתמש במוחי בצורה הנכונה ולקבל שעות שינה שמספיקות לי כדי לשקם את מוחי מעבודות הפרך שהעברתם אותי ב"מסגרות המסודרות" שלכם"

המכשפה הסיטה את מבטה ההמום הצידה, לעבר הילד בן הארבע, שהסגיר אותו ואת אחיו למשטרה כי הם אמרו לו שהוא יקבל סוכריה.

המכשפה הסתכלה עליו ומלמלה לעצמה: "הוא עדיין לא בשל ואני עדיין יכולה להשתלט על מוחו". הילד בן הארבע שמע את דבריה והחל לפרוץ בבכי ולשאול את אחיו איפה הסוכריות שהבטיחו לו. כנראה שבגיל זה הילדים האחרים כבר לא כל כך תמימים ויודעים מה זה "בן זונה" ומה ההבדל בין עראק לוודקה, בזמן שרק לפני יומיים הוא שאל למה השמיים כחולים ולא צהובים.

לאחר שיחתה של המכשפה עם הילדים, היא העמידה את כולם בשורה והוציאה מהם את התכונות שאפיינו אותם והכניסה אותם לקדרה עם המיץ הירוק והתחילה לרקוח את השיקוי. לבסוף, המכשפה הכניסה את תכונותיה לשיקוי, רוע לב, חוסר אכפתיות, חוסר סבלנות ויצירתיות פגומה ואמרה לכל אחד מהילדים לשתות מהשיקוי,
בתמורה לחופש שהם קיבלו לשבריר שנייה ושלא יקבלו עוד בחייהם.
כעבור כמה דקות, המבט העמוק בעיניהם נעלם, צמחה להם שרשרת חי על הצוואר, מנת המשכל שלהם פחתה ב50, ואוצר המילים שלהם נחתך לבערך 200 מילים.

"פרשו את כנפיכם וצאו לעולם האמיתי, יצורים שלי!" צחקקה המכשפה ושיחררה את הילדים מהכלוב.
רק חבל שגם את העולם האמיתי הם לא יראו יותר.