לתחרות ההקדמות השלב הראשון

"לא אני לא מסוגלת"
"את כן"
"אתה לא תגיד לי למה אני מסוגלת" אני רוצה לשדר תקיפות אבל קולי נשבר.
"עובדה שכן" הוא מרים את הראש לעברי.
"לא אתה לא, אני יודעת טוב מאוד למה אני מסוגלת וזה לא אחד הדברים שאני מסוגלת להם"
"את כן" עכשיו הוא מביט לי בעיניים והופך את זה ליותר קשה.
"אני לא" אני כבר מתוסכלת ורק רוצה לצאת מפה.
"אז תעזבי".הוא יודע שאין לי לאן ללכת
"בשמחה" אבל אני חייבת לשמור על יציבות.
"לא יהיה לך איפה לישון ומה לאכול, אני רואה אותך דיי מהר חוזרת אלינו"
"אתה לא המפקד שלי ולא תגיד לי מה לעשות"
"אני המפקד של המבצע הזה ואני מכריח אותך להשתמש בכוח שלך ולבצע את המשימונת הקטנטונת שנתנו לך" ככל שהוא מדבר אני מאבדת את סבלנותי ושפיותי.
אני מכניסה את חפציי המועטים לתוך התיק השחור שלי וממהרת לעזוב. כשאני מגיעה לשער הוא לוחש מאחוריי "הוא לא טיפש, הוא שם שם שדה כוח כדי שלא נברח"
"אבל הוא לא חכם" אני אומרת בלי לנסות להסתיר את התיעוב שאני חשה.
אני מאמצת את כל כוחותיי ומורידה את שדה הכוח במאית שנייה, וממהרת לצאת.
איך שאני עוברת את מפתן השער אני נופלת לתוך חשיכה עצומה.
לפני שאני מאבדת את ההכרה אני שומעת את הקול של המפקד שלי "אני לא מבין איך הוא גייס אותך. אני אולי לא חכם כי אני בהחלט גאון ושום כוחות לא יוכלו לשנות את זה, לא משנה כמה תנסי"