וואן שוט על לואי

היינו החברים הכי טובים במשך שנים אז למה עכשיו הוא שומר סודות ממני? מאז שאני זוכרת את עצמי אנחנו חברים טובים ומספרים הכל אחד לשני. הוא תמך בי, הוא היה הכל בשבילי אז למה עכשיו הוא מתרחק?

"לואי בבקשה תגיד לי לפחות למה אתה מסתיר ממני דברים. מגיע לי הסבר." התחננתי. הלכתי אחורה עד שנתקעתי בדלת.

"לא פשוט תעזבי" הוא צעק.

עצרתי והסתכלתי על לואי. הוא בחיים לא צעק עליי לפני כן. הסתובבתי ושמתי את ידי על הידית של הדלת.

"סתיו אני מצט…"

"לואי עזוב אותי אני הולכת" אמרתי בקול חזק אבל בתוך תוכי הרגשתי שאני רוצה לבכות.

דמעות נפלו מהעיניים שלי כשהמשכתי ללכת.

"סתיו לא בבקשה אל תלכי. אני יספר לך מה קורה. רק תבטיחי לי שלא תשנאי אותי" הוא אמר.

"לואי אתה יודע שאני בחיים לא ישנא אותך" אמרת "למה אתה מתנהג ככה? תמיד היינו מספרים אחד לשני הכל. מה השתנה?"

"הכל. הכל השתנה. גדלנו, אנחנו כבר לא ילדים ואני כבר לא רואה אותך באותה צורה שבה ראיתי אותך כשהיינו ילדים" הוא אמר ברכות.

למה הוא מתכוון שהוא כבר לא רואה אותי באותה צורה? מה אני לא מספיק טובה כדי להיות חברה שלו? הוא מתבייש בי? זו הסיבה שאנחנו כבר לא יוצאים לשום מקום ביחד?

"למה אתה מתכוון? אני מבטיחה שאני ישתנה. אני יהיה מי שאתה רוצה רק בבקשה אל תעזוב אותי."

"מה? לא זה ממש לא ככה זה…" הוא השתתק.

"אז מה זה לואי?" התחננת.

אין מצב שהוא מתכוון למה שאני חושבת נכון?

"אם אני לא אגיד את זה עכשיו אני בחיים לא אגיד את זה ואני יבלה את כל חיי תוהה 'מה אם' אז אני פשוט אגיד את זה…סתיו אני חושב לא בעצם אני בטוח, אני מאוהב בך."

הוא רציני? אלוהים אני מקווה שכן.

"מה?" אני לא יודעת מה עוד להגיד.

הוא באמת מרגיש ככה? הוא באמת מאוהב בי? אני יודעת שאני מאוהבת בו. התאהבתי בו עוד ביום שהוא עשה את האודישנים לאקס פקטור.

"אלוהים לא הייתי צריך להגיד את זה. אני כל כך מצטער לא הייתי צריך…"

"למה אתה חושב שאתה מאוהב בי?" הפרעתי לו.

"אני מאוהב בך סתיו. אני לא יודע איך לא שמתי לב לזה קודם לכן. את מדהימה סתיו. כל פעם שעברתי תקופה קשה היית שם כדי לעזור לי. בשנה האחרונה צפיתי בך עם בחורים אחרים והבנתי שאני יכול להיות בן זוג יותר טוב בשבילך. בבקשה תהיי שלי. אני לא רוצה לראות אותך עם בחורים אחרים. את העולם שלי, את הכל בשבילי. כשאני חושב על בית אני חושב עלייך. אני רוצה לחלוק איתך את כל מה שיש לי, כל המחשבות והרגשות שלי. תהיי שלי בבקשה. אני מבטיח שאנחנו יכולים לגרום לזה לעבוד. רק תתני לי צ'אנס."

הראייה שלי הייתה מטושטשת. הדמעות שלי היו כמו מפל שנשפך מעיניי כשהוא הודה ברגשות שלו כלפיי.

"אנחנו באמת החברים הכי טובים" ראיתי את המבט הפגוע בעיניו "יש לנו הרבה דברים במשותף. אפילו הסודות הכי גדולים שלנו."

"מה?"

"לואי אני מאוהבת בך כבר שנתיים" חייכתי.

אני לא יודעת מי רכן ראשון אבל הדבר הבא שקרה היה ששפתיו נישקו את שלי וידיו ליטפו את שיערי. זה היה מושלם. הרגשתי אותו מחייך כשהתנשקנו. כשהתנתקנו היה לי חם וידעתי שמרוח לי חיוך ענק על הפנים.

"אז זה כן? תהיי שלי?" הוא שאל עם חיוך על פניו.

"ברור" עניתי ומשכתי אותו לכיווני לעוד נשיקה.