מבוך האשליות- פרק 5

אליסון לא התעכבה על העזיבה של הנערה החדשה שפגשה. היא המשיכה בדרכה לשרוד ולמצוא הוכחה למה שגילתה לפני ימים אחדים. זו אמנם הייתה שמועה בלבד לאוזנה, אבל משהו בתוכה אמר לה שזה נכון, ועד שלא תגלה שזה לא אמיתי, היא לא תפסיק לצוד אחר החלום הזה.
בכל מחשבה נוספת ליבה רטט. התקווה המחודשת גרמה לה להיזכר במה שכל כך רצתה במשך שהותה ב— ממלכה הזאת. יותר נכון, במי.
היא לא זוכרת הרבה מהמשפחה שהייתה לה, אבל היא זוכרת אותו. את אחיה, אחיה התאום. היא זוכרת את השיער האדמוני שלו שתמיד בהק באור ולכן תמיד היה קשה לפספס אותו. היא זוכרת את העיניים הירוקות הבהירות שלו שדמו לשלה, והיא זוכרת את הגוף הקטן שלו שבזמנו היה קטן כמו שלה. הוא היה החבר הכי טוב שלה, והיא איבדה אותו כשהייתה בת עשר. היא איבדה את כולם. מסיבה לא ברורה היא מצאה את עצמה בתוך מעבה היערות, כשבאופק היא זכרה בבירור את מגדלי הארמון הכהה שבלטו אז בין השמיים התכולים והעננים הלבנים, ותמיד תהתה מה יש שם בפנים. היא ניסתה להגיע לשם, אבל אף פעם לא הצליחה.
ממילותיהם של אנשים שראתה, היא שמעה שיש שם מלכה.
היא מעולם לא אהבה מלכות ומלכים, ובטח שלא נסיכות ונסיכים מטופשים שבני גילה אהבו. מהרגע שגילתה שהבניין הוא בעצם ארמון מלכות, היא העדיפה לא להתקרב אליו. יותר מדי גדולה מיותרת ולא רלוונטית בשבילה.
היא למדה לצוד מכמה אנשים שלקחו אותה תחת חסותה. לפעמים מטוב לב ולפעמים מסחטנות ורדיפת בצע. הרי אף אחד לא יחשוד בילדה קטנה, לפחות לא בדרך כלל. ככל שהתבגרה הבינה שדווקא כאן, אסור לסמוך על ילדים במיוחד.

שלג. כפור. פתיתים לבנים צנחו מהעננים הנמוכים וכיסו את הדרכים שבהרי הצפון. המקום היחיד בו יש שלג. מקום מוזר, שאינו גבוה בהרבה משאר הקרקעות הרחבות. ג'יימס וחברי האחווה התקדמו בתוך היערות הקרובים לשביל הראשי בו עברו מרכבות ושליחים מדי יום. לג'יימס היה רעיון. מטרה. רצון אצילי להצלת נזקקים אמיתיים.
לעצור אנשים רעים שבכלל לא קשורים לחיילי המלכה. "מרכבות הרוזנת" הן נקראו, והן הכילו אנשים חטופים לסחר לאנשי אצולה זוטרים. זה לא היה מתוכנן, אך הוא הצליח לשמוע שמתוכננת מכירה פומבית לכל המרבים במחיר, בדיוק כאשר השמש תהיה בשמיים. הכסף נועד ליעדים מפוקפקים. לא ידוע יותר.
הוא היה נחוש בדעתו להציל אותם. הוא לא רצה שהם יחושו כמוהו, כפי שהיה קטן, כאשר נלקח בגלל יופיו. הוא סימן לחבריו לעצור, בדיוק ברגע שגזע עץ גדול ששכב על הדרך עצר את סוסי המרכבה הראשונה מלהמשיך להתקדם ליעדם. מספר רוכבים יצאו מתוכה וניגשו להזיז את הגזע מדרכם.
ג'יימס סימן להם ללכת בעקבותיו. הם רצו אל אחוריי המרכבות מבלי להסב את תשומת ליבם של הרוכבים. באמצעות נשקיהם הם פגמו במנעולים שסגרו אותם. ג'יימס פגע ושבר את המנעול של המרכבה הראשונה, אך משהו מוזר הרעיש את דאגותיו. עשן שחור יצא מתחתית הדלתות הנעולות והקשה על נשימתו. הוא מיהר לפתוח את הדלתות, אך ידיו החלו לרעוד והוא לא הצליח. סחרחורת תקפה את ראשו ועיניו הסתחררו בטשטוש. הוא הרגיש מעין דקירה פנימית בראשו ורגליו קרסו. ראייתו התערפלה וחשכה תקפה אותה במהירות. הוא הרגיש את גופו צונח ופוגע בקרקע.
הוא היה מבולבל מאוד אך לא הייתה לו היכולת להתנגד לעילפון הפתאומי.
רגע לפני שאיבד את הכרתו לגמרי, הוא הרגיש בזרועות חזקות תופסות בו וגוררות אותו מהמקום.
הוא נישא בחלקו באוויר כשרגליו עדיין נוגעות בקרקע וסוחבות איתן גרגירי אבק ולכלוך מהדרך.

הוא עדיין היה מטושטש כשפקח לבסוף את עיניו. הוא הושכב על גזע עץ גדול. הדמות שלקחה אותו מקודם התקרבה אליו עוד יותר, כנראה בדקה אם הוא בסדר. ראייתו חזרה למצבה השליו כמה דקות לאחר מכן, ובזמן הזה הצליח להבחין שהדמות שעמדה מולו הייתה בחור צעיר בוגר ממנו במקצת. שיערו היה בצבע חום כהה ועורו היה שזוף רק מעט. הוא לבש חולצה לבנה וארוכה ו-ווסט עור בצבע חום בהיר משיערו. רגליו כוסו על ידי מכנסיים חומות וכהות והוא לבש מגפיים שהתאימו למבנה רגליו.
"תגיד, אתה בסדר?" הוא שאל אותו בטון דואג.
ג'יימס פתח את פיו בניסיון להגיב אך שום קול לא יצא מפיו.
"כן, עדיף שלא תתאמץ עכשיו. נקלעת למלכודת של הרוזנת."
"ה-מל-כודת?" את זה הוא הצליח לומר, אך בגמגום קל ועיקש.
"נגד מתנגדים כמוך." הבחור הסביר לו. "הקרונות מוגנים על ידי ארס מטשטש שמושך טורפים."
"החברים שלי-!" ג'יימס ניסה לעמוד על רגליו אך כשל בכך. הבחור תפס בוא והניח אותו חזרה על גזע העץ.
הבחור נד בראשו. "נשארו שניים." הוא הסיט את מבטו והציג לפניו שניים מחבריו שעדיין היו מחוסרי הכרה. אלו היו האחים גרייסון, דין וקול, האחרונים שהצטרפו לאחווה.
"הצלחתי להרחיק אתכם מספיק." אמר הבחור.
"המכירה-" הוא הצליח לעמוד על רגליו כשחלק מכוחותיו החלו לחזור אליו.
"אני לא מציע לך לנסות לחזור. אולי לא אהיה שם כדי להציל אתכם." הסביר. "אלו שנשארו מכם."
"אתה-?" שאל אותו.
"טוביאס." הוא קטע אותו שוב. "אתה יכול לקרוא לי טוביאס."

דניאל צפתה מרחוק בטוביאס, כשעזר לבחור ההוא במה שקרה לו. זה היה נראה עלוב, מגוחך וביזארי מרחוק, אבל היי, היא לא יכולה לשפוט. התפקיד שלה עכשיו היה לשמור על פרופיל נמוך, דבר שבדרך כלל היה לה קשה לעשות. למזלו, היא סמכה על טוביאס מספיק בשביל לדעת שהוא יודע מה הוא עושה. זה קרה במקרה, שהם הגיעו לשם. אולי במזל, אחרת היו נפגעים כולם. הם לא יכלו להציל את כולם, והאמת היא שלדניאל לא היה ממש אכפת. היא הייתה מצילה רק את מי שחשוב לה, והם- היא לא מכירה אותם בכלל. הם לא היו חשובים לה.
אולי זה עדיף. עכשיו טוביאס יוכל להתחבר אליהם יותר, ובכך יגדיל את הסיכויים שהאדם הזה, ג'יימס, יעזור להם להגיע אל המלכה.