צמאים לדם 5

עלינו לחדרים שהזמנו במלון. אדם ישב על המיטה ואני עמדתי ליד הדלת כש… הבחור הזה שלא ידעתי את שמו ולא רציתי לדעת את שמו ישב על הרצפה ליידי. "אדם. תעזור לי פה." אמרתי והצבעתי על הבחור בעל הרגל הפצוע. אדם קם ולקח סכין ממעילו. הוא חתך את עורו בידו והצמיד את ידו המדממת לרגלו של הבחור. הפצע התרפא כאילו לא היה והבחור ליידנו התעלף. אדם החניק את צחוקו. "זה לא מצחיק. אוף הבחור המעצבן הזה. מה עדיף לנו? דירה בזלצבורג או ב-" אדם קטע אותי. " את צוחקת? זלצבורג? מדברים שם גרמנית איך נבין את השפה? בקושי אנגלית אנחנו יודעים. שישכור לנו דירה בצפת או משהו." הוא אמר וקם על רגליו. "טוב. תתעסק בזה אתה. כבר אין לי כוח לכלום אני רק צמאה לדם." אמרתי והלכתי לחדרנו השני שם היה מיכל ובן הדם. אפילו לא לקחתי איזו שהיא כוס. פשוט התחלתי לשתות מהדם מהמיכל. לגמתי שוב ושוב מהמיכל וזה הרגיע אותי, זה חיזק אותי. כן. אני סוג של ערפדית. האמת לא ממש. אני ואחי מכורים לדם. כשהיינו קטנים היינו צריכים מנה אחת לשנה, כשגדלנו זה הפך למנה לחודש ועכשיו זה מנה לשבוע. אנחנו צדים בלילה את המזון שלנו ומשאירים אותו בחיים. אנחנו לוקחים 2 ליטר ממנו ואז מזריקים לו סם שיכחה. הוא שוכח מכל הסיפור וכשהוא קם בבוקר הוא פשוט מרגיש חלש. הכול היה אחלה, למרות שנתפסנו כמה פעמים. אנחנו לא חזקים, מהירים, קוראי מחשבות, לא מזדקנים, מהפנטים או כל דבר אחר שכתוב בספרים על ערפדים כי אנחנו לא ממש ערפדים. אנחנו רק צמאים לדם אנושי.