מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים- פרק 7: משפחה נורמאלית

יהלי-
דפקתי על דלת המשרד של שמעון, וקריאת כניסה נשמעה מבפנים.
נכנסתי וישבתי על הכיסא, פוגשת במבטו המחוייך של שמעון.
״היי שמעון.״ אמרתי בחיוך, ״אני וזוהר רוצות ללכת היום בערב לסרט, אפשר?״ שאלתי.
״כן, מאתיים שקלים יספיקו לכם?״ שאל שמעון הנהנתי, ואז הוא הביא לי שטר של מאתיים שקלים.
״בסדר, תהנו.״ אמר, הודתי לו ויצאתי מהחדר.
ישבתי בסלון והתעסקתי בטלפון שקיבלתי מאמא כדי שאוכל לתקשר איתה.
״יהלי שאלת את שמעון?״ זוהר שאלה והנהנתי, ״בסדר נצא בשמונה.״ אמרה והלכה למטבח.
שמעתי צעדים מתקרבים לאזור הסלון, הרמתי את מבטי ופגשתי בעומר שמבטו היה עצבני כל כך.
״בואי.״ הוא אמר ומשך את ידי בחוזקה.
״איה! עומר אתה מכאיב לי!״ צעקתי והוא שחרר מעט את האכיזה.
אחרי שהגענו לחדר הבנים ועומר הושיב אותי על המיטה, רק אז הוא עזב את ידי.
״מה?״ שאלתי בעצבים, ״את אוהבת אותי?״ עומר שאל, ״מה? עומר מה הקשר?״ שאלתי ועומר תקע בי מבט כועס, ״כן.״ עניתי.
״את סומכת עליי?״ עומר שאל והנהנתי בראשי, ״אז למה את לא מקשיבה לי?״ הוא שאל, ״אה.. אז זה העניין.״ אמרתי בכעס, ״כן זה העיניין!״ הוא צעק, ״הם ההורים שלי ואני ידבר איתם כמה שאני רוצה!״ צעקתי בחזרה.
״למה את מסתירה את זה ממני? למה אני אמור לשמוע את זה מאושר?״ הוא שאל הפעם בשקט, ״גם כשאני לא מסתירה את זה ממך אני חוטפת צעקות! ואני לא אשמה שאושר לא מסוגל לשמור על הפה שלו!״ צרחתי בכעס ונעמדתי.
״אני לא רוצה שתדברי יותר עם אמא ואבא, זה בשבילך יהלי, אני לא מסוגל להבין למה כל כך קשה לך להבין את זה!״ הוא צעק בתסכול וזרק את הטלפון שלי על הרצפה והטלפון נשבר.
עומר התחיל להסתובב בחדר בעצבים, הלוך וחזור, הלוך וחזור.
פתאום התחלתי לפחד, חשבתי אולי הריב הזה לא שווה את זה, ואז נזכרתי בכל הפעמים שרבנו על זה, איך בכל פעם הוא היה רק יותר גרוע, יותר כועס, בכל פעם הוא היה חושב רק על עצמו ואני הייתי שותקת.
החלטתי שהפעם זה לא ייגמר ככה! הפעם אני יענה לו!
״איך זה בשבילי אם אתה זה שלא רוצה? אתה דואג רק לאינטרסים של עצמך!״ צעקתי.
״נמאס לי כבר! אתה כל הזמן צועק עליי, כאילו שאני זאת שלא בסדר! מה בסך הכל ביקשתי? לדבר עם אמא ואבא שלי.
יש לך בעיה עם זה, אתה יכול לחפש לך פתרון, בלי לנסות לפגוע בי כל הזמן!״ צרחתי בעצב.
״אני עושה את זה בשבילך!״ הוא צרח, ״ואחרי זה שהם יפגעו בך, אל תפני אליי!״ הוא הוסיף ויצאתי מהחדר בעצבים.
ירדתי למטה ויצאתי מהבית, נמאס לי כבר ממנו!
התחלתי לבכות והראש התחיל לכאוב לי.
ישבתי על ספסל שהיה בדרך, קיפלתי את ברכיי,הנחתי עליהן את ראשי בתסכול והמשכתי לבכות.
הרגשתי שמסתכלים עליי אבל לא התייחסתי לזה, אחרי בערך עשר דקות זה התחיל ממש לעצבן.
״אתה מתכוון לעשות משהו או להמשיך להסתכל עליי?״ הרמתי את ראשי שאלתי בכעס את האיש שישב על ידי.
הוא נראה בערך בגילי, אולי שנה יותר, את פניו הסתירו משקפי שמש וכובע של אמריקה ניגל.
״יהלי?״ הוא שאל בהלם, ״מי זה?״ שאלתי באותו טון והוא הוריד את המשקפיים וצחק.
״נתנאל מה אתה עושה פה?״ שאלתי עדיין באותו טון רק הפעם פחות ציני.
״סיפור ארוך.״ מלמל, ״למה תמיד שמישהו לא רוצה לספר משהו הוא אומר ׳סיפור ארוך׳ מה הקטע?״ שאלתי והוא צחק.
״מה את עושה פה?״ הוא שאל, ״אני לא רוצה לספר.״ חייכתי והוא צחק שוב.
ככה העברנו בערך שעתיים של דיבורים על החיים, וגם בסוף סיפרתי לו למה בכיתי.
״נו נתנאל תספר!!״ הפצרתי בו והוא חייך חיוך משועשע, ״לא,״ הוא אמר, ״כן,״ אמרתי.
״לא.״
״כן.״
״לא.״
״כן.״
״לא.״
״לא.״
״כן.״
״חח רואה בסוף אמרת כן, נו שפוך,״ אמרתי
בחיוך.
״נכון דור?״ הוא שאל והנהנתי, ״אז יש מישהי שהוא ממש רוצה, וכדי להשיג אותה הוא רוצה שאני יתחיל עם החברה הכי טובה שלה וככה הם כאילו יגיעו למכנה משותף, נו עזבי אדיוט.״ אמר, ״נו תמשיך.״ ביקשתי והוא הביט בי בהתלבטות וחייכתי.
״בקיצור אני לא כל כך רוצה להתחיל איתה כי יש מישהי אחרת שאני אוהב ואני יודע שגם היא אוהבת אותי ואני לא רוצה שהיא תיפגע, ואמרתי את זה לדור והוא ממש התעצבן.
הוא אמר שבכל פעם שאני רק מבקש עזרה הוא נעמד לרשותי והוא צודק האמת, לא יודע לא נעים לי אני יוצא פה חבר חרא.״ הוא אמר.
״בקיצור אני פה כדי לחשוב.״ הוא אמר.
״ לי אין אח שאני יוכל לדבר איתו ולהתייעץ את יודעת..״ הוא מלמל, והבטתי בו במבט עצוב.
״מה השעה?״ שאל אחרי שתיקה ארוכה, ״כבר 12 בלילה, אני צריכה ללכת, אני ידבר איתך מחר טוב?״ שאלתי בחיוך.
״אל תשכחי מה שאמרתי לך על עומר.״ הוא אמר וקם לחבק אותי.
״ביי,״ אמרתי ונפרדנו כל אחד לדרכו.
נכנסתי לבית בשקט והתקדמתי לכיוון הסלון רואה את עומר ישן על הספה, התקדמתי לעברו וישבתי על הכורסא ממול.
״עומר.״ לחשתי וליטפתי את פניו, ״עומר קום.״ אמרתי ועומר פתח את עיניו.
״חזרת.״ הוא מלמל והתמתח, ״דאגתי לך, איפה היית?״ הוא שאל וקם לישיבה.
״סתם סיבוב.״ אמרת, ״אנחנו צריכים לדבר.״ אמרתי ועומר הנהנן.
״תקשיב אתה אח שלי, כל מה שיש לי ואני לא רוצה לאבד אותך.
אבל אתה חייב להבין, אני לא רוצה לנתק את הקשר עם אמא ואבא, אני יודעת שיש לנו אחד את השנייה וזה הכי חשוב, אבל תמיד יש בי את התקווה הזו שתהיה לנו משפחה
נורמאלית.״ אמרתי.
״את חושבת שאני לא רוצה משפחה? שאני לא רוצה הורים לדבר איתם ולשתף אותם?״ הוא צעק והתחלתי לבכות.
״גם אני בהתחלה הייתי מדבר איתם ככה, אבל אז הבנתי שהם שכחו מאיתנו, יהלי כמה שאני רוצה וכמה שאת רוצה אנחנו לא נחזור להיות המשפחה שהיינו פעם.״ הוא אמר והתחיל למחות לי את הדמעות.
״אני אוהב אותך.״ הוא אמר וחיבק אותי, ״גם אני.״ מלמלתי.
״יאללה בואי לישון, כבר מאוחר.״ הוא אמר והחזיק בידי.
עלינו למעלה, צחצחנו שיניים ונכנסנו לחדר הבנות, נכנסתי למיטה ועומר כיסה אותי, ״עומר, תישאר לישון איתי.״ ביקשתי ועומר ליטף את פני.
״אני תכף בא,״ הוא אמר והלך לחדר הבנים, אחרי שתי דקות הוא חזר עם הטלפון ששבר מקודם, ״מחר ניקח אותו לתיקון טוב?״ הוא שאל בחיוך והנדתי את ראשי לשלילה, ״לא צריך,״ אמרתי והוא וחיוך גדול נפרס על פניו.
״נו בוא לישון.״ אמרתי והוא נכנס למיטה.
״יהלי, משפחה נורמאלית זה משפחה מאושרת, את מאושרת?״ הוא שאל, ״כן.״ אמרתי, ״גם אני, אז אנחנו משפחה נורמאלית.״ הוא אמר וחייכתי.
הסתכלתי על עומר ישן וחייכתי, אני מרגישה כאילו ירדה לי אבן מהלב.