רק רציתי להיות חלק מהם || פרק 6

אז האודישן שלי נגמר,ואני חושבת שהלך לי ממש טוב. אני גאה בעצמי. אבל אני לא שוכחת שגם שירן נבחנה,והיא שחקנית מצוינת. טוב נו,בכל מקרה נרשמתי גם לאודישן לתפקיד אחר,ככה שאם לא אבחר,זה לא נורא. למרות שלהיות יוליה בהצגה,זה דווקא די מרגש. אוף נו…לא יודעת. הכל מתבלגן לי בראש. יצאתי מהאודיטורים וישבתי על כיסא. הבחנתי בנטע ובחבורת הבנות המעצבנת מצטלמות. ניגשתי אל נטע ומשכתי בידה בחוזקה. "אוו, זה כואב!" היא צעקה. "בכלל לא ראית שנכנסתי." אמרתי לה. "בטח שכן. זאת אומרת,לא ראיתי אותך בדיוק נכנסת,אבל ראיתי שאת לא מחכה בחוץ,אז הנחתי שנכנסת. טוב,את מבינה אותי,נכון? יעל,מיקה,ענבר וגאיה סיפרו לי על הזוג החדש של השכבה. אויש,סליחה. לא אמרתי כלום. אסור לי לדבר על זה.",היא הצטערה על פליטת הפה שלה,וכיסתה את פיה. "זה בסדר,במילא שמעו את כל מה שדיברתן. צרחתן בקולי קולות." אמרתי לה. "חחח",היא צחקה,"לא נורא. נו,אז אם כבר סיימת את האודישן,למה אנחנו ממשיכות לשבת פה? בואי הביתה." נטע אמרה. "חכי,אנחנו צריכות להישאר פה עד שכולם ייגמרו להיבחן. שומעים את התוצאות." אמרתי לה. "אוף…",היא נאנחה,"מזלך שיש רק עוד כמה שנכנסים. לא הייתי נשארת פה עוד." חיבקתי אותה ואמרתי לה:"תודה נטעונת חמודונת". היא נהנתה מהחנופה הזאת,וחייכה.
_________________________________________________________________
אחרי חצי שעה,כל הנבחנות גמרו להיבחן. המורה גבי ריכזה את כולנו על במת האודיטוריום כדי לשמוע את התוצאות. עכשיו,הפנסים היו כבויים והיה אפשר לראות את הבוחנים. חיפשתי פנים שהיו מתאימות לקול העדין והמתוק ששמעתי. פתאום אחד מהבוחנים קם ואמר:"בנות, אני מודה שאתן קבוצה מאוד מוכשרת של שחקניות. כל הכבוד. אבל רק אחת מתאימה. אני מבקש שכל בת שנקרא בשמה,תקום ותצא מהאודיטוריום. מי שתישאר אחרונה,היא זו שזכתה בתפקיד."
ראיתי את שירן מחייכת חיוך רחב,כרגיל. ומוקפת בשתי חברותיה,ששילבו את ידה בידיהן,כרגיל.
הבוחן החל לקרוא בשמות של ילדות,והן יצאו אחת אחרי השנייה,בזו אחר זו. אני התפללתי שלא ייקרא בשמי. פתאום,אחרי מספר דקות,אני רואה שנשארנו רק חמש בנות על הבמה,לא כולל החברות של שירן. הופתעתי שהגעתי לשלב הזה. עוד פעם,הייתי גאה בעצמי. "עכשיו,מכיוון שאתן רק חמש בנות,אקרא כעת לשתי בנות שייצאו יחד מהאודיטוריום." אמר הבוחן.
הלב שלי דפק חזק…עצמתי את העיניים והחזקתי אצבעות. רק לא אני…רק לא אני…
"הילה ושיר",הוא הכריז. הן היו שתי בנות מכיתה ז'7. נשארנו שלוש. "עכשיו,אקרא לבת אחת שתצא מהבמה. מתוך השתיים שנשארו,תהיה אחת שתיבחר.",הבוחן אמר בדרמטיות. זה היה קצת יותר מדי דרמטי. רק אודישן להצגת בית ספר,לא תוכנית ריאליטי! קוויתי כל כך לא לצאת… עוד פעם עצמתי עיניים,החזקתי אצבעות…. בקול רם,הבוחן הכריז….

-המשך בפרק הבא-