צמאים לדם 3

"זה היה גרוע." אדם אמר לי כשחזרנו הבייתה. הוא התיישב על הספה האדומה בסלון. "אנחנו חייבים לעוף מפה." סיננתי בכעס כשעמדתי במטבח. "לעזזל אני רעבה! איפה המיכל?" צעקתי. אדם הצביע על הדלת ושם היה היה המיכל. לקחתי כוסות מהמזווה במטבח ומילאתי אותם בדם מהמיכל. שתיתי את תכולת הכוס והגשתי לאדם את הכוס השנייה. לגמתי במהירות ונרגעתי. "פאק…. מה זה…?" מלמלתי בזמן שהרגשתי נוזל חם מטפטף מרגלי. הורדתי את מכנסיי וראיתי דם נוזל מרגלי. הסכין כנראה פצעה אותי. לקחתי פלסתר מהמטבח והדבקתי על הפצע.
"הכול בסדר?" אדם שאל. "אולי תפסיק לדחוף את האף שלך לעיניינים שלא קשורים אלייך? אנחנו חייבים לעוף מפה!" אמרתי ולבשתי את מכנסיי. "אוקי…. יש לך רעיון?" הוא שאל. "ברור. בוא." אמרתי. הוא סחב את המיכל ואת המשאבה. אני סחבתי מזוודה ותיק צד.
*****
אחרי נסיעה ארוכה במכונית הגענו מתל אביב לאילת. "טוב. יש לי רעיון. תזרום איתי והכול יהיה בסדר." אמרתי בלי להביט בו. "רוצה לשתף אותי ברעיון?" הוא שאל והתעלמתי. יצאנו מהמכונית למלון הקרוב. קלאב הוטל. שכנו בהוטל הזה כשהיינו קטנים. אני אדם אמא ואבא. רק המחשבה על אבא ואמא…. פאק למה אני כזאת בכיינית מפגרת? מחיתי את הדמעות במהירות. "אלה? הכול בסדר?" אדם שאל. הסבתי את מבטי ממנו. "אלה די כבר. אני יודע שעמוק בפנים בפנים בפנים את יכולה להביע עוד רגשות חוץ משנאה, אכזבה וכעס." הוא אמר. "די עם הקיטשיות. אנחנו צריכים להשיג חדר במלון ושזה לא יהיה מחשבון כרטיס האשרי שלנו."