מטרה אבודה

'מי הנערה המאושרת?'
הבטתי בהודעה ולא ידעתי מה לכתוב בחזרה, בעיקר בגלל שהנערה כנראה לא מאושרת.
אני לא יודע מה אוכל לעשות יותר, אני שולח לה פרחים כבר נצח, ובכל זאת היא מתעלמת ממני.
זה מעולם לא קרה לי, מעולם לא הייתה אף נערה אשר סירבה לי, לא זה לא נכון, היו נערות אשר סירבו לי, אבל לא כמוה, נראה שהיא פשוט התעלמה ממני.
היו לי שני כללים, הראשון היה להתרחק מבנות בגלל שהן מתוסכות והשני היה להתרחק מבנות מקומיות, בגלל שהן ירסקו לך את הלב לחתיכות.
אני שברתי את כל הכללים האלו כמובן, וכמו שציפיתי נערה מקומית עומדת לשבור את ליבי.
נערות מטבען הן יצורים אכזריים, אך נראה שהנערות המקומיות הפכו את זה ממש לספורט, מי תוכל לנפנף יותר בחורים או מי תוכל לשבור יותר לבבות, ההגדרה מהדוייקת לא בדיוק חשובה, מה שחשוב זה שהן יאכלו אותך בלי מלח.
'אף אחת מיוחדת' שלחתי לה בחזרה ונאנחתי, אני יודע מתי דוחים אותי, ואני לא רוצה להיראות כמו סמרטוט בפני נערה שבברור לא רוצה אותי.
היה משהו בנערה ההיא, שגרם לי לאבד את הראש בכל פעם שראיתי אותה, משהו בה גרם להיגיון שלי לצאת לטייל, עם רצועה קטנה וכל זה, ולהשאיר את הלב המטומטם שלי מאחורי ההגה, רעיון בהחלט גרוע.
אני מביט בזר הפרחים הסגולים לרגע נוסף, ויודע שהם יהיו האחרונים שאשלח.
הזר נראה כמעט בדיוק כמו הזר ששלחתי לה אתמול, אך היה משהו מיוחד יותר בזר הזה, ידעתי הפעם את משמעות הפרחים האלו, ידעתי שגם אם היא לא תבין את המסר, ידעתי שאני מבין ושזה יהיה חייב להספיק, לפחות הפעם.
אני יודע שלימדו אותי להילחם עבור דברים שאני רוצה, עבור אנשים שאני אוהב, אך אפילו אני יודע שלפעמים, כאשר המטרה אבודה, צריך לוותר, לתת לאנשים לעזוב, ולקוות שבסופו של היום, זה לא האבדה לא תהיה קשה מידי.