סיכום עגום
היינו בני שבעים אך זה היה מזמן
חרשנו בדי יגע בין ערוגות הזמן
צברנו הרבה ידע לצד קצת מזומן
טרחנו ובנינו איש לנפשו בנין
שאחר כך יתמוטט כמו כל דבר ישן.
היו לנו אי פעם תכניות במגירה
חלמנו לשנות לעולם את הצורה,
תמיד הרי ידענו מה נחוץ לעם
ואיכשהו חשבנו שאנו זה כולם.
היינו כבר בדרך
ופתאום כה מוזר
נסגר לנו הברז ביטלו את המחר.
ממש לא האמנו
שמשך כה קצר
יהיו כל שני חיינו ולא נספיק דבר
וגם אם יארע
שתוך שבריר זמננו עולם חדש נברא
הנצח לא ידע זאת וכאילו כלום קרה.
כן לדרך הושלכנו
בלי דעת המשכנו
סביבנו זרם לו הזמן
ולפתע אזל עתנו ופס
רק נאמר עוד שלום בחיוך מנומס
ותודה וברוך לבורא העולם
שברוב חסדיו קובר את כולם
ונרד בדממה מעל הבמה.
תגובות (0)