Torn-פרק 5
״אמיליה אני חוזר לחדר שלי, נתראה אחר כך?״ ברונו אמר והניח את ידו על ידי. הנהנתי והוא אסף את דבריו והלך.
״מה קרה עם גברת סטאבס?״ ניק שאל תתוהניח את ידיו על שולחן המורה. ״נכנסתי מאוחר לשיעור,״ אמרתי ונשענתי על הלוח, מסתכלת בכל מקום חוץ מעליו. ״וחוץ מזה, היא עדיין נוטרת לי טינה משנה שעברה.״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי. ״מה קרה שנה שעברה?״ הוא שאל והתיישב על השולחן שהיה בדיוק מולי. הוא שילב את ידיו והסתכל עליי במבט מתנשא. ״לא יודעת, היא החליטה שאני הורסת לה את השיעור,זה בסדר, התרגלתי.״ אמרתי בטון נוקשה והבטתי לכיוון החלון. הוא הנהן וקם מהשולחן, ״אם היא נטפלת אלייך או משהו אחר, תגידי לי אני כבר אדאג לטפל בזה.״ הוא אמר והתקדם לכיוון הדלת אחרי שלקח את התיק שלו. ״תודה.״ מלמלתי בשקט ומצאתי עניין בציפורניי. יצאתי מהכיתה ולקחתי את התיק שלי שהיה במבואה והלכתי למבואה של השכבה שלי.
כשנכנסתי לכיתה התיישבתי במקום הקבוע שלי והוצאתי את האוזניות מהתיק וחיברתי אותן לאוזניי ולפלאפון ושמעתי כמה משיריי האהובים. ניסיתי, באמת שניסיתי לא לחשוב על אדוארד, אבל השירים הפכו אותי לחלשה יותר והוא שוב פעם עלה לראשי. אלוהים כמה אני מתגעגעת אליו. עברו איזה עשר דקות והשיעור עמד להתחיל כל רגע, שיעור ספרות. לא הייתה לי בעיה עם ספרות, יותר מזה, שיעור ספרות היה אחד מהאהובים עליי, בחרתי במגמת אומנות ובמגמת פיזיקה, מה עבר עליי בכיתה ט׳ שבחרתי פיזיקה. אבל אומנות תמיד ידעתי שאבחר. ״היי חבר׳ה.״ ניק אמר שהוא נכנס לכיתה ולאט לאט כל אחד התמקם במקומו ואני הכנסתי את האוזניות לתוך התיק והוצאתי מחברת וספר. ניק התחיל לדבר על כל מה שאנחנו הולכים ללמוד השנה, זה לא באמת עניין אותי אז מהר מאוד מצאתי את עצמי מדפדפת לדף האחרון של המחברת ומתחילה לקשקש שם. ״אמיליה?״ שמעתי את קולו של ניק קורא לי אחרי רבע שעה בערך שהוא דיבר. ״ממ כן?״ קראתי במהירות ומיהרתי להסתיר את המחברת, ״את יכולה להגיד לי איזה סיפור אנחנו קוראים עכשיו?״ הוא אמר וכל המבטים בכיתה הופנו אליי וכמה צחקוקים נשמעו ברקע. נשארתי בשקט, ברור שלא ידעתי מה אנחנו קוראים. ״אני ממליץ לך להיות קשובה.״ הוא אמר בקשיחות והמשיך להקריא. כשכולם הורידו את המבטים הרשיתי לעצמי לחקות את הפרצוף שלו. איך הוא שקוע בסיפור הזה ׳רומיאו ויוליה׳. עשיתי את עצמי קוראת לכמה דקות וחזרתי לקשקש בחשאיות, ואז זה הגיע אליי..למה הוא היה כל כך עוקצני כלפיי? רגע אחד הוא אומר ככה ורגע אחרי זה כבר מתנהג אחרת לגמרי. רק כשהוא מסתכל עליי אני מבינה שבהיתי בו במבט עקום. הוא ממשיך להקריא, ״עיניים, הביטו מבט אחרון. זרועות, חבקו…״
*״…זרועות, חבקו חיבוק אחרון. ושפתיים..״ הוא מנשק אותי באוזן. ״הו אתן הדלתות לנשימה,״ עוד נשיקה על קו הלסת ואני מצחקקת. ״חתמו בנשיקה תמה.״ הוא מנשק אותי, ואני הבחורה הכי מאושרת על פני הגלקסיה. ״זה היה ממש יפה,״ אני לוחשת לו. ״רומיאו הוא אולי הבן אדם היחיד שאהב את אהובתו כמו שאני אוהב את אהובתי,״ אני מסמיקה. ״רק שאהובתי יפה יותר.״ התחלתי לצחוק ותפסתי את פניו בשתי ידיי וקירבתי את פניי, ״תפסיק להיות כזה דרמטי.״ מלמלתי ובהיתי בעיניו הכחולות. ״עוד לא ראית כלום.״ הוא אמר ונישק את קצה אפי ותפס את הגב התחתון שלי והפיל את שנינו על המיטה של, מלווים בצחוק המתגלגל והמוזר שלי, לפתע נקישות נשמעו בדלת החדר שלי, אדוארד מיהר לקום ממני ומבט מודאג על פניו ועל פניי, ״אמיליה ואדוארד ארוחת ערב!״ אימי קראה ואחרי כמה שניות התחלנו להתגלגל מצחוק. ״מזל שזה לא היה אבא שלך,״ הוא מלמל כשמשך את ידי במחווה לעזור לי לקום. ״תאר לך הוא היה נכנס.״ אמרתי בדרמטיות, ״הייתי מת.״ הוא אמר ברצינות ופתח לי את הדלת.* הזיכרון היפה הזה גרם ללב שלי לפעום במהירות ולבטן שלי להתהפך מפרפרים ומכאב. אחזתי בחוזקה בעיפרון שאחזתי בידי והוצאתי את הכאב שלי על העיפרון המסכן. ״תורך אמיליה.״ ניק אמר והסב את מבטו אליי, ״תשתפי את הכיתה במחשבותייך על הסיפור.״ הוא אמר בחיוך קטן ושילב את ידיו. כיחכחתי בגרוני, מפחדת שיצא לי קול מעוות, ״אפשר שלא?״ שאלתי בשקט וגרוני היה חנוק. ושמטתי את העיפרון מכף ידי שנהפכה לאדומה מרוב שהחזקתי את העיפרון כל כך חזק. ״למה לא?״ הוא התעקש, לעזאזל איתו.
תגובות (0)