פגישה שנייה- פרק 3

ליאת:
נכנסנו אחד אחרי השנייה לדירה שלי. פתחתי את הדלת לאט, שמתי את המפתחות בכניסה לבית והדלקתי את האורות. הוא בא אחריי, לאט, מסתכל על הדירה.
"את גרה לבד?" הוא שאל אותי. הסתובבתי אליו וחייכתי. התקדמתי אל המטבח כשהוא מתקדם יחד איתי והוצאתי בקבוק של מים קרים מהמקרר.
"ההורים קנו לי יחידת דירה נפרדת, הם גרים בבניין הסמוך." אמרתי כשאני שותה מהמים הקרים. שמתי מולו את כוס המים הקרים, הוא אמר תודה בקול רך ושתה את המים בשלוק אחד.
"זה אומר שאף אחד לא יכול להפריע לנו?" הוא שאל אותי והתקרב אליי. חייכתי אליו והתקרבתי אליו גם אני. הנדתי את ראשי לשלילה בשקט, הוא חייך חיוך גדול והתנפל עליי בנשיקה גדולה. נצמדתי אליו, מרגישה את פעימות ליבו כשהן קרובות אליי. התנתקתי ממנו והובלתי אותו לחדר השינה. הדלקתי את האור המעומעם בחדר, והסתובבתי אליו שוב, מדביקה את שפתיי לשפתיו. כבר כל כך רציתי להרגיש אותו קרוב אליי. תוך כדי כל הפגישה, כשהרגשתי שיש כימיה כל כך טובה, רק רציתי לגעת בו, לטרוף אותו בנשיקה ענקית, להחזיק בעורפו ולקרב אותו אליי. החזקתי בחולצתו והרמתי אותה מגופו, וכך הוא גם עשה מגופי. חלק אחרי חלק. ירדתי מהעקבים וכך הייתי נמוכה בכמעט ראש ממנו. הוא צחק מהעניין וחזק לנשק לשפתיי. נפלנו שנינו על המיטה, צוחקים, חצי שיכורים, רגלי עטפה את שתי רגליו מהצד והמשכתי לנשק לשפתיו. הן היו כל כך רכות ונעימות, לא רציתי להתנתק מהן.
משהו הרגיש לי שונה באיך שזה התנהל מול איך שהדברים היו נראים עם יותם. משום מה הוא חזר למחשבות שלי לכמה שניות תוך כדי העניין. הרגשתי שפה קל לי פי כמה, שאני רגועה פי כמה, שאני לא מתביישת בגוף שלי, שאני לא מפחדת לעשות דברים שאני בטוחה שיספקו אותו. הרגשתי את הנשימות שלו עוברות לי על העורף ועל הבטן, והתענגתי על כל מגע שפתיים שלו על הגוף שלי. הוא לא היה תוקפני, הוא לא ניסה להראות שהוא שולט. זה קרה בפשטות, לא היינו צריכים הכנה נפשית ולא היינו צריכים הכנה פיזית, כאילו ידענו מה השני אוהב, כאילו ידענו מה לעשות כדי לגרום לשני לאושר ללילה היחיד הזה.
"אתה נשאר לישון פה?" שאלתי אותו כשאני מסתכלת על פרצופו אחרי שזה נגמר. הוא חייך והעביר את מבטו אליי.
"את רוצה שאני אשאר לישון פה?"
"אני רק יודעת שאצטרך לקום מחר מוקדם בבוקר, מוקדם זה אומר ממש עוד כמה שעות, ואני לא רוצה להעיר אותך סתם אם כבר אתה יכול לישון עד מאוחר."
"זה בסדר, אני דווקא רוצה להישאר." הוא אמר בחיוך ונישק לכף ידי. חייכתי והסתכלתי עליו.
"אתה כבר פחות שיכור הא?" צחקתי.
"הסקס משחרר קצת," הוא צחק, "כן אני כבר פחות שיכור. מוזר לי להגיד את זה אבל אני אפילו יותר רגוע."
"מהי נקודת החולשה שלך?" שאלתי אותו. הוא צחק והעלה את שתי ידיו לעיניו, נאנח ומשעין אחר כך את ראשו על ידיו. אני הסתכלתי עליו כשראשי על הכרית הלבנה הרכה.
"בסקס את מתכוונת כן?" הוא צחק. הנהנתי אליו. לא יודעת למה אני אפילו רוצה לדבר איתו אחרי, אני פשוט מרגישה שיש לי עוד המון מה ללמוד ומעט מידי זמן בשביל זה.
"קצת אחרי הצוואר, מאחורה. כשבחורה מנשקת שם ונושכת את האיזור, אז אני מת." צחקתי והתרוממתי קצת, מכסה את בית החזה עם השמיכה ונשענת על אחוריי המיטה. זה קרה בינינו, אפילו לא ידעתי שזה מה שהוא אוהב. כבר הבנתי שמה שהיה, היה הזוי בכמה שהיה טוב.
"אתה עדיין רוצה לדעת מה אני עושה כשאני חוזרת הביתה?" שאלתי אותו. הוא הנהן אליי בשקט והתקרב אליי קצת. חייכתי והתקרבתי גם אני, והוא שלח את ידו והתחיל להעלות את אצבעותיו על היד שלי הלוך וחזור. התמסטלתי מהמגע הזה, רק רציתי להרגיש את ידיו שלא עוזבות את גופי.
"האחות הגדולה של החברה הכי טובה שלי היא מעצבת שמלות כלה," התחלתי ואמרתי, "בשביל לפרסם את המקום ואת השמלות צריך אתר, צריך תמונות. חברה שלי אמרה שאחותה מחפשת פנים רעננות, צעירות קצת."
"אז את מדגמנת שמלות כלה בזמנך הפנוי?" הוא צחק והסתכל עליי. הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני צעירה מידי בשביל לדגמן ממש שמלות כלה," הודתי בפניו, "אבל היא גם מעצבת את השמלות בשביל שאר הבנות הצעירות באירוע. יש לה אגף שלם של שמלות לנערות, האחיות הקטנות שמלוות את האחות לחופה, או בנות הדודות, אתה יודע… בתור המשפחה הקרובה רוצים להיראות הכי יפים שיש, והיא מוכרת שם גם שמלות כאלה. יש לי שלוש כאלה שקיבלתי במתנה אחרי הצילומים. אני מאוהבת בכל אחת מהן."
"זה מכניס לך כסף מהצד?" הוא התעניין.
"לפעמים, אני לא באמת מתעניינת בכסף בעניין הזה, אני בעיקר רוצה לעזור. אני לא באמת חושבת שיש לי פנים של דוגמנית, זה לא שאני רואה שיש לי עתיד בדוגמנות אז אני גם לא מנסה לקדם את עצמי לשם. כשמצלמים אותי אני נורא מובכת, אבל אחרי כמה תמונות אני מתרגלת למקום ולמצלמה. אני פשוט מנסה להיות נורא טבעית."
"ולמה את מתביישת לדבר על זה? למה לא דיברנו על זה קודם?"
"כי זה בסך הכל טובה שאני עושה בשביל חברה טובה, זה משהו שאני נהנית לעשות ושממלא לי לפעמים את אחר הצהריים בפשוט כיף. חוץ מזה אני פשוט מאמינה בזה שזה יכול לגרום לי להרים את האף מעל כולם. 'אהה תראו אני דוגמנית, יותר יפה מכולכם'" חיקיתי מישהי מתנשאת והוא צחק כתגובה, "זו לא אני. אין לי את העור המושלם, את העיניים היפות, את השיער המושלם. יש לך מזל שפגשת אותי ביום טוב שהוא החליט להסתדר בו."
"איכשהו אני לא מאמין לך," הוא צחק, "יש לי אחות שגדולה ממני בבערך שנתיים, גם לה יש ימי שיער רע, ותאמיני לי כשאני אומר ימי שיער רע, אלה באמת ימים כאלה." הוא צחק. חייכתי אליו וצחקתי. הוא התקרב אליי בשקט, שם את ידו על לחיי ונישק לשפתיי. לעזאזל, אני יכולה להתמכר לנשיקות האלה. ידיי טיילו על גבו החשוף בזמן הנשיקה הזו, והתנתקתי מכל מה שמסביב, מהמחשבות על שמאוחר ושאני צריכה ללכת לישון כי מחר יש יום רגיל בבסיס, מהעובדה שאני באמת קצת עייפה, כי הנשיקות שלו החיו אותי, השיחה איתו החייתה אותי.
"כבר אחרי שתיים," נאנחתי כשאני קרובה אליו, ראשי היה ממש קרוב אליו, שנינו נשענים על גב המיטה. הוא צחק ונתן לי עוד נשיקה אחת על המצח.
"אתה צריך עוד משהו לפני שהולכים לישון? אני רק אלך לשטוף פנים ולצחצח שיניים ואני אחזור, בסדר?"
"חינוך טוב אני רואה פה." הוא צחק, "ולא, אני מסודר." צחקתי ויצאתי מהמיטה, הולכת לכיוון חדר האמבטיה כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים. רק כשהגעתי למראה חייכתי את החיוך הכי גדול שהיה לי, נשענתי על השידה של הכיור ופשוט חייכתי לעצמי. זה פשוט ערב שטוב לי בו. בלילה הלכנו לישון בכפיות, כשאני מרגישה את הנשימות שלו על העורף שלי ומתמסטלת לרעש הנשימות החרישות שלו כשהוא ישן, רגוע כל כך.
כמה שעות אחר כך כבר התעוררנו, לצליל השעון המעורר שהפסיק את החלומות המתוקים שחלמתי. התארגנתי במהירות, מסרבת להעיר אותו עד השנייה שבה הוא חייב לקום. כשהערתי אותו כבר הייתי לבושה במדים, והוא הסתכל עליי וצחק ואמר שהוא לא רוצה לראות מדים עד עוד כמה שעות. חייכתי אליו ושאלתי אם הוא רוצה קפה, והוא נאנח ואמר שקפה רק יעיר אותו ושהוא רוצה לחזור לישון בבית. הנהנתי אליו ונתתי לו את הזמן שלו בזמן שהלכתי להכין לי קפה נס של בוקר. חלקנו שוב מונית שהסיעה אותי קודם כל לבסיס. הוא נתן לי עוד נשיקה אחת של בוקר טוב ונסע עם המונית.
'אחלה ילד הכרת לי' שלחתי לרז סמס במשך היום. הפעם עשיתי את מה שהתפקיד שלי רוצה, אבחנתי הרבה מאוד ילדי כיתות יא ויב בצו הראשון שלהם, בחנתי את היכולות שלהם וגם עודדתי את אלה שנראו קצת מפוחדים. אני מבינה לגמרי את הפחד הראשון שלהם להתמודד עם הדבר הזה שנקרא צבא, אבל כולנו עוברים את זה ומתגברים על זה, גם הם יצליחו. כמה מהם היו חכמים באופן בלתי רגיל, זה הדהים אותי.
קצת אחרי שיצאתי מהבסיס קיבלתי שיחת טלפון מאופק. הבטתי בשיחה בחיוך אבל גם במבט מופתע. לא אמרנו כלום על ההמשך, גם כשנפרדנו לא אמרנו 'נדבר', ולא היה שום דבר שיכולתי לחזות בקשר לעתיד של מה שיקרה בין שנינו. עניתי לשיחה ואחרי מה קורה קצר שמעתי המון רעש מסביב. הוא אמר לי שהוא בנסיעה לכיוון הבסיס, אז צחקתי עליו שעכשיו גם הוא כבר לבש את המדים.
"תקשיבי משהו," הוא אמר לי. את ההתחלות האלה אני שונאת. גיחכתי לעצמי והתיישבתי בדיוק בתחנת האוטובוס מחכה לקו לכיוון הבית.
"חדשות רעות?" צחקתי. גם את הרגעים האלה אני יודעת לקחת בקלילות, מזל שעוד לא קרה שהסתכלתי על דבר בחוסר רצינות מוחלט וזה גבל בחוסר טקט.
"אני לא רוצה להשלות אותך, היה לי מדהים, באמת, את גם בחורה מקסימה…"
"אבל?" צחקתי. זו לא פעם ראשונה שדוחים אותי, אני מכירה את זה כבר. למרות שבמקרה הזה, גם אני הצהרתי עוד בהתחלה שאני בכלל לא מחפשת משהו חדש להיכנס אליו, אז די הכנסתי את עצמי לתוך הסלט הזה. לא נורא, שבוע ונשכח מהסיפור.
"אבל אני כל כך לחוץ בצבא, אני גם כנראה סוגר עשרים ואחת כרגע, אז בכלל עד הפעם הבאה שאני אגיע הביתה. אני לא רוצה שתחכי ליד הטלפון לשיחות, ואני לא רוצה להבטיח לך שאני אגיע דווקא אלייך ביומיים שאני אחזור בהם הביתה."
"אתה באמת לא חייב לי כל כך הרבה הסברים, אם ניתקל אחד בשנייה אז נגיד היי ונחייך, אבל גם אני לא במצב להתחייב למשהו רציני. שחרר את המחשבות מזה, שזה לא יציק לך, בסדר?" צחקתי. הרכנתי את ראשי בצחוק ושמעתי את השקט מהצד השני. ברור היה לי שהוא מופתע מהתגובה שלי.
"את משהו מיוחד." הוא צחק מהצד השני של הקו ואני חייכתי לעצמי. האוטובוס בדיוק הגיע, הראיתי לו את החוגר והתקדמתי אל תוך בטן האוטובוס.
"בהצלחה, תחזיק מעמד שם. שמור על עצמך." אמרתי, מסיימת את השיחה הזו כי הפואנטה שלה הובנה, וכששני חבר'ה באוטובוס אז אי אפשר כמעט לשמוע כלום.
"תודה, גם את, ותודה על אתמול." הוא אמר והשיחה התנתקה. ישבתי באוטובוס מביטה מהחלון היפה על העיר האהובה שלי, וחייכתי לעצמי. היה ערב מדהים, טוב שהוא קרה, וגם טוב שהוא ידע להתמודד עם העניין ולא להשלות בחורה. הוא בקלות יכול היה לא להתקשר יותר לעולם ולפגוע פי שבע.
'בחור מתוק הא?' שלח רז סמס כמה דקות אחר כך, בטיימינג ששעשע אותי.
'לגמרי. אבל לא יתפתח כלום. אל תפתח ציפיות.'