בול פגיעה

בילי רובסון עלה על הרכבת התחתית בשעת אחר צהריים מאוחרת לאחר יום עבודה אפרורי ומשעמם בתחנת ה"רויאל מייל" הגדולה בלונדון.
בילי עבד כפקיד בתחנה כבר שבע שנים, ואפשר להגיד שזה לא הועיל למצב רוחו במשך הזמן, אתם מבינים? להיות פקיד בתחנת דואר זה לא תענוג
גדול… במיוחד לא לאדם בעל עבר אפל וקודר כמו של בילי.

בילי ירד בתחנה ב"טוטנהאם קורט" הסמוכה למקום מגוריו בבניין דירות גדול ואפור שתאם בצורה מדהימה את רקע השמיים של לונדון.
גשם קל החל מטפטף כשבילי הגיע לדלת הבניין. הוא טיפס במדרגות לקומה השלישית ונכנס לדירתו הצנועה. הוא תלה את המטריה והמקטורן במקומם הקבוע מימין לדלת הכניסה.
משנכנס לחדר האורחים תפסה את עינו פיסת נייר קטנה על השולחן, הוא לא זכר שהניח אותה שם.
הוא הרים את הפתקה וקרא את תכנה: " מר רובסון היקר, אנו מודיעים לך בזאת כי עליך להעביר את ארנקך על כל
תכנו לרחוב וויבר 5 קומה שלישית דירה מספר שש. אם לא תעשה כן עד הרביעי בפברואר בשעה תשע בערב דמך בראשך."
בילי עבר על הכתוב שוב ושוב מוודא שאכן קרא נכון. הוא הריץ בראשו את כל אויביו מהעבר ולא הצליח לחשוב על אף אחד מסוים שירצה לפגוע בו כיום.
בילי התיישב בכורסא הרחבה בחדר האורחים בכדי לחשב את צעדיו הבאים. הוא הסתכל בשעונו, הרביעי בפברואר עוד חודש בדיוק.
למסור את הארנק זו כמובן לא אופציה, אף שלא הבין את הצורך של אדם כלשהו בעולם בארנק שלו, הרי כרטיס אשראי אפשר לבטל…
אין ספק שמדובר בתחבולה מורכבת יותר, חשב בילי, אך מה זה יכול להיות?
ואז, הוא נזכר, יש אדם שהיה שמח לפגוע בו בכל הזדמנות שתזדמן לו. היה זה אדמונד הרבס, האדם שבילי הרס לו את החיים.
בילי התנקש בכל משפחתו של הרבס לאחר שהלה סירב לשלם את דמי החסות לבילי וכנופייתו.
בילי נחרד לנוכח הרעיון שאדמונד הרבס עלול לחסלו, ואף יותר גרוע, להתעלל בו קשות ורק לאחר מכן לחסלו…. בילי היה חייב לפעול במהירות.
הוא ארז תיק שבו הכניס כל מה שיכל לסחוב ויצא בסערה מדירתו תוך שהוא שוכח לנעול את הדלת. בדרכו לכיוון תחנת הרכבת חשב בילי על מקומות אפשריים אליהם יוכל לברוח.
הוא החליט לברוח לבייבורי שבאזור הקוטסוולדס הסמוך ללונדון, העיירה שבה גדל.
הוא ידע בדיוק איזו רכבת מגיעה לאזור אך בתור פושע לשעבר הכיר את כל השיטות למעקב אחר קרבן, ואחת מהן הייתה לעקוב אחר הפעולות האחרונות בחשבון הבנק שלו,
ומשום שלבילי לא היה כסף מזומן, הוא החליט שיצעד ברגל לבייבורי. הוא החל צועד בשבילי האפר נושם את האוויר הכפרי הצלול, נהנה מנוף השדות הרחב שנפרש לפניו. כמה התגעגע לכפר!
זה חסר לו מאוד באפרוריותה של לונדון… הוא עבר ליד הבתים עם גגות הרעפים ונזכר בילדותו, הוא נזכר כיצד נהג לשחק עם חבריו בשדות, להציק לפרות ולברוח מהאיכרים הזועמים שרדפו אחריהם…
זכרונות אלו כאבו לבילי, הוא ידע שהסיבה היחידה שכל זה הפסיק היא בגללו ובאשמתו בלבד. הוא היה אחראי לחלוטין על הדרדרותו לפשע, ועכשיו הוא משלם את המחיר….
הוא החליט שיחיה לזמן מה באסם הישן שקרוב לבית ילדותו. הוא הגיע לבייבורי ואיתר את האסם בקלות. דמעות עלו בעיניו כאשר ראה את הבית שבו גדל, אך אין לו זמן לבכות עכשיו, הוא חייב להיערך.
הוא מצא מזרן ישן וקרוע על יד פח האשפה, זה יספיק לכמה לילות, הוא חשב. הוא הניח את המזרן על רצפת האסם. בחוץ כבר החל להחשיך, בילי פשפש בכיסיו ומצא מצית.
הוא הדליק את אחת העששיות שמצא באסם, אור קלוש התפזר ועזר לו לראות את סביבתו.
הוא טען את אקדחו וישב בפינת האסם, אסור לו להירדם, זה מסוכן. הוא נעץ את מבטו בדלת האסם סופר את הדקות.
בילי לא ישן כמעט באותו לילה, כשהתעורר בבוקר חש בילי ברעב נוראי שהציק לו, הוא החליט ללכת לחנות המכולת לקנות לעצמו ארוחת בוקר.
הוא נכנס ל"טסקו אקספרס" וערם כמות מצרכים מכובדת בסל. הוא התקרב לכיוון הקופות והכניס את ידו לכיסו בכדי להכין את הארנק.
לתדהמתו הרבה, הארנק לא נכח בכיסו. בילי הבין ששכח את הארנק בדירתו. הוא החל לרוץ לכיוון לונדון, אך הוא ידע שבטח איחר את המועד…
הוא רץ הכי מהר שיכל עד שהגיע ללונדון. הוא רץ כמו מטורף ברחובות עד שהגיע לבניין מגוריו.
הוא רץ את שלושת הקומות של המדרגות וגילה את דלת דירתו פתוחה לרווחה. הוא טען את אקדחו ופרץ פנימה. בדירה לא היה אף אחד, אך שרר בה כאוס.
הדירה הייתה כל כך מבולגנת שבילי לא זיהה אותה. הוא הבין שאיחר, הוא החל לחשוב מה יכול להיות הצעד הבא של הרבס? מה יעולל לו?
בילי היה מפוחד, הוא החל להסתובב חסר מטרה ברחובות לונדון, בתקווה שהרבס לא ימצא אותו.
באותו לילה ישן בילי ליד חדר פחי אשפה באחד הרחובות בהם שוטט.
כשקם בבוקר המשיך להסתובב, באחד הרחובות שמע את נער העיתונים קורא: "חדשות מרעישות גבירותי ורבותי! קנו עיתון עכשיו! מהדורה בלעדית!"
בילי חטף עיתון מידיו של נער העיתונים וברח.
כשקרא בילי את תוכן עמוד השער, נפלטה מפיו צעקה שייתכן והעירה את המלכה ויקטוריה הראשונה בקברה. זו הייתה לשון הכותרת הראשית בעיתון: "כנופיית הבולים מכה בשנית! – כנופיית גנבי הבולים המתוחכמת
במדינה פשטה על כעשרים תחנות דואר של "רויאל מייל" ברחבי לונדון תחת זהותו הבדויה של עובד החברה הנקרא בשם "בילי רובסון" המשטרה פתחה בחקירות".