תסמונת הטורט שלי

מגיל קטן היו לי טיקים
תמיד צחקו עליי ביסודי,
לא הבנתי למה אני חייבת לעשות תנועות מוזרות
לקחו אותי לפסיכיאטר וגילו שאני לוקה בתסמונת טורט.
היינו המומים.

שעליתי לחטיבה זה עדיין המשיך
עשו עליי חרם,
הייתי לבד בלי חברות,
רציתי לברוח משם
זה לא אשמתי שיש לי תסמונת טורט זה משהו שקשה לשלוט עליו…
היו מחקים את התנועות המוזרות שאני עושה,ליד כולם.

פחדתי,פחדתי שהם יפגעו בי פיזית
כבר הם פגעו בי נפשית…

זה היה ביום רביעי
ראית את הסוף שלי
הם צילמו אותי בשירותים
הם קרעו לי את התיק שאמא שלי קנתה לי מברלין

רציתי רק לבוא הביתה ולשים לזה סוף

כשהגעתי הביתה לא הפסקתי לבכות
אבל חשבתי לעצמי זה מה שהם רוצים
שאני אבכה,אעלב,אחתוך וורידים,ויתאבד.

ברגע שחשבתי על זה הפסקתי לבכות
תפרתי את התיק
והחלטתי שאני לא נעלבת יותר ואני לא מסיימת את החיים שלי בגלל כמה ילדים.

למחרת הלכתי לבית ספר עם חיוך
הם לא הבינו למה
הם ניסו להציק ולצחוק עליי אבל הם ראו שזה לא הזיז לי
בסוף היום הם כבר הפסיקו

הרגשתי הקלה
הצלחתי להביס אותם.