מה שקורה בפריז נשאר בפריז: פרק ראשון

הם עמדו מול המראה בחדר השינה. סאם קשרה לטובי את העניבה חזק.
"אאוץ׳!"
"זה אתה שהתעסקת עם המאפיה הצרפתית," גיחכה בבוז. היא משכה לו שערה משיערו החום, המסורק והרטוב, והוא השמיע גניחת כאב.
"מה יש לך?!"
היא הסתובבה, עמדה מאחורי טובי והניחה את ידיה על עניבתו.
"אויש, תסתום רגע." היא הידקה את העניבה חזק והוא צעק.
"חתיכת משוגעת!"
"תגיד לי את זה בפעם הבאה שתתעסק עם המאפיה הצרפתית,"
"תפסיקי להגיד את זה, בסדר? זה מלחיץ אותי יותר,"
"מצטערת, טוביאס, אתה פשוט מתנהג כמו נקבה," היא התאפקה לא לגחך. הוא חייך והסתכל על עצמו במראה. היא סידרה לו את השיער. ממש לפני שיצא מהדלת, היא תפסה בידו ומשכה אותו צמוד אליה.
"לאן אתה הולך?" היא שאלה אותו ברצינות. "אתה לא מוכן."
"אה."
"כמה צפוי."
"מה?"
"שמת את הבושם שלי. אם לא תמות אני אהרוג אותך. זה במגירה האישית שלי."
"אני חשבתי שסאם הגברית לא שמה בושם,"
"תתפלא. אולי אני מסתובבת עם בנים, אבל זה לא אומר שאני לא בת."
"יש לי את השיטות שלי," חייך. "עכשיו אני יכול ללכת?" הוא הסתכל על שיערה השטתני וגיחך בבוז.
"חכה רגע." היא הלכה לרגע, פתחה את הקופסה התכולה שעמדה בקצה השולחן והוציאה טבעת.
"צריכים להאמין שאתה מבוגר, נכון?" היא נופפה בטבעת הכסופה מול עיניו. "טבעת הנישואים של אבא שלי."
"אני לא יכול," הוא הסמיק.
"למזל." היא חייכה. "קדימה, תביא לי את היד שלך."
הוא הושיט לה את ידו, היא לקחה אצבע אחת וענדה לו את טבעתו של אביה.
"עכשיו אתה נשוי רשמית." היא טפחה על כתפו. "איפה מאדי?" שאלה.
"בת ה-18 הרשמית בלובי." הוא חייך. היא קשרה את עניבתו בפעם המיליון וסידרה את שיערותיו החומות והכהות. היא פתחה את הדלת. הוא עמד בפתח, עומד ללכת.
"בהצלחה." היא אמרה לו.
"תודה." הוא הסתובב.
"ביי." אמר בחיוך עצוב. הוא נשם עמוק וסגר את הדלת.
"ביי, טוביאס."