האישה בעלת המזוודה החומה

בכל שבוע אני ראיתי אותה,
אישה אחת יושבת על מזוודה חומה גדולה.
תמיד רציתי לדעת לאן היא נוסעת בכל פעם,היא יושבת בתחנת הרכבת ועולה אליה עם המזוודה החומה והמעט שחוקה שלה.
המזוודה נראתה כבדה אך היא הרימה אותה בקלילות.
תמיד הסתקרנתי לדעת מה יש לה במזוודה הגדולה הזאת.
האם זה רק בגדים,הנעליים או גם חפצים יקריי ערך שחשובים לה מאוד.
תמיד רציתי ללכת אליה ולשאולה אבל גם תמיד עצרתי בעצמי.
למה שהיא תגיד את סודותיה לנערה שהיא לא ראתה לעולם.
האישה תמיד חיכתה לבד אף פעם לא ראיתי אדם שבא איתה לשם.
כולם הכירו אותה,ושוחחו איתה קצרות.
כולם אהבו אותה למרות שהייתה מסתורית כל כך.
היא הייתה מנומסת וטובת לבד ועזרה לכול אדם שיכלה אבל לעולם לא בלי המזוודה החומה שלה.
אנשים ברכבת כבר יודעים שהיא לא תאחסן את מזוודתה עם שאר המזוודות מאחורה,תמיד שמרה את המזוודה הזאת קרוב לידה והחזיקה בה חזק מחשש שמישהו ייקח לה אותה.
יום קיצי אחד החלטתי שאני יישאל אותה התקדמתי למקום שבו היא יישבה תמיד,אך היא לא הופיעה הסתובבתי מעט בתחנה מחפשת אותה בעיניי אולי דווקא היום היא החליטה לשנות את מיקומה.
אבל היא לא הייתה נמצאת בשום מקום,היא לא באה בשבוע הזה,וגם בשבוע שאחריו,וגם בשבוע שלאחר מכן.
התפללתי לשלומה בכל יום פחדתי שהיא חולה או משהו ושבגלל זה היא הרבה זמן לא באה.
קצת הצטערתי על זה שלא הספקתי לשאול אותה ולמלא את סקרנותי,תמיד רציתי לדעת מה היה במזוודה הגדולה והחומה שלה.
היא לעולם לא הגיעה שוב לתחנה אבל לאט לאט סקרנותי נגדעה דרך הדמיון.
תמיד דמיינתי דבר אחר שהסתתר בתוך המזוודה,חפץ בעל ערך,תכשיט יקר,תמונה גדולה.
יום אחד שאני כבר הייתי כבר בת עשרים והפסקתי לחשוב על המזוודה הזאת היא הופיעה שם רק המזוודה בלי האישה.
חיפשתי את האישה בעיניי ולא מצאתי אותה.
התכופפתי אל המזוודה ופתחתי אותה בהתרגשות יודעת שכרגע עשיתי משהו לא נכון,אבל כל כך רציתי לגלות מה יש בתוך המזוודה.
המזוודה נפתחה לגמרי ואני פערתי את עיניי.
היא הייתה ריקה ריקה לגמריי לא הבנתי למה האישה הסתובבה איתה כול הזמן ואז מאוחר יותר באותו יום אני הבנתי,המזוודה עצמה הייתה החפץ שהיה יקר ללב האישה ולא שום דבר האחר.