רציתי להגיד 2

התעוררתי. מסיבה…. בר… בירה…. זהו. מה עוד היה? כאב ראש עצום. "אוו…." נאנחתי והלכתי לסלון. "בוקר טוב." שמעתי את אלינור מהסלון. היא יישבה על הספה בגבה אליי. התיישבתי ליידה וכשפתחתי את פי לענות היא קטעה אותי ואמרה "את מוכנה להסביר לי מי הבחור הזה שהביא אותך אתמול בשתיים בלילה בערך?" היא שאלה וכיווצה את גבותיה החומות. "אלי, אני חזרתי עם…. בר?" אמרתי. "לא את לא! את יודעת מה אמא ואבא יעשו אם הם יידעו?" היא אמרה בקול המתגרה שלה. נשפתי בעצבנות "אבל הם לא יידעו." אמרתי ולבסוף חייכתי בעצבנות. "טוב הם לא יידעו אם תתני לי את המספר שלו…." היא אמרה והסתכלה על ידי ימיני. "למה נראהלך שיש לי את המספר שלו?" שאלתי וקמתי מהספה. "זה למה." היא אמרה והצביעה על ידי ימיני. הרמתי את היד והיה כתוב בה משהו בעט אדום. מספר טלפון. "קחי מה אכפת לי." אמרתי ובלעתי את רוקי. "במילא לא היה לך סיכוי איתו." היא אמרה בלגלגנות וחזרתי לחדרי. הוצאתי מתיקי את הטלפון הנייד. 2 הודעות מבר, שיחה שלא נענתה מבר ושיחה שלא נענתה מאבא. הלכתי לשולחן הכתיבה והוצאתי פתק קטן ועט ורוד. התחלתי להעתיק את המספר שעל ידיי לפתק ואז חשבתי…. המאמן שהיה לי בקורס גלישה היה די צעיר, בערך בן 20…. למה שלא נכתוב את המספר שלו? לקחתי פתק חדש והעתקתי את המספר של המדריך על הפתק. קוראים לו עידן. חייגתי את המספר שהיה על ידיי. טו…. טו…. טו.. "הלו?" שמעתי. "אה…. היי זאת שירה מהמסיבה הזאת שעזרת לי אתמול. רק רציתי להגיד תודה רבה שהסעת אותי הבייתה." רציתי להגיד. ובאמת אמרתי הפעם. "זה שום דבר…. תגידי… איך קוראים לך?" הוא שאל מעבר לקו. "שירה." עניתי והוא השתעל. "אה… תקשיבי המפתחות שלך נפלו מהתיק שלך בזמן שהסעתי אותך הבייתה והם אצלי… את יכולה לבוא לקחת אותם?" הוא אמר וחיפשתי בתיקי את המפתחות. הם באמת לא היו שם. "שיט. אז… לאן לבוא?" שאלתי. "האמת שאני בבית עכשיו ואני לא גר רחוק ממך. אני גר בוולך 52 זה ליד-" קטעתי אותו. "אני יודעת איפה זה. טוב אז אני באה ביי." אמרתי וניתקתי.

כשהגעתי לביתו אחרי נסיעה קצרה באוטובוס דפקתי על דלת ביתו. הוא פתח לי לבוש בחולצה משובצת ומכנסיים חומים שהגיעו עד לברכיו. לבשתי את אותם הבגדים מהמסיבה. "היי… אני אביא את המפתחות שלך. את יכולה להיכנס. תרגישי בבית." נכנסתי אל תוך הבית כשהוא הלך לחדרו. כשהוא חזר והמפתחות שלי היו בידו הוא אמר "האמת שירה אני רוצה להיות כנה איתך. המפתחות שלך לא נפלו… לקחתי אותם כשישנת באוטו שלי בשביל שניפגש שוב." הוא אמר ובלעתי את רוקי. אני לא יודעת אם זה יותר רומנטי או יותר מלחיץ. "למה?" שאלתי. הוא צקצק בלשונו. "כי את מיוחדת, את לא כמו הבנות האחרות. ראיתי את זה מהרגע הראשון. אני מרגיש ש… התאהבתי בך." הוא אמר והשפיל את מבטו. התקרבתי אליו ונישקתי אותו. הוא נישק אותי בחוזקה ובאגרסיביות. הוא נשך את שפתיי וחיבק אותי. ידיו החליקו אל מתחת לטייץ השחור שלבשתי. ניתקתי את פי מפיו "לא לשם!" אמרתי. "אני יודע שאת רוצה." הוא אמר ונישק את צווארי. "לא ממש…" אמרתי. "נו… יהיה כיף." הוא אמר והמשיך לנשק אותי נמוך יותר ויותר. "תפסיק…. די…." רציתי להגיד אבל לא אמרתי. מי אני שאגיד לא לבחור כזה חתיך? ועוד אחרי שהתוודה בפניי שהוא אוהב אותי. הוא הביך את עצמו למעני אז גם אני יכולה להביך את עצמי קצת.